"דניאל עברו כמעט שבועיים. אתה צריך להפסיק עם זה. אני צריכה אותך... היא צריכה אותך." גרייס לא דיברה על זה כבר כמעט שבוע אבל משום מה עכשיו החליטה להעלות את הנושא. אחזתי במזלג שלי הרבה יותר חזק מהדרוש, אבל ממש לא רציתי לדבר על זה.
"אני צריך לעבוד גרייס. אני חושב שאת צריכה להפסיק ללכת לשם, את צריכה לצאת עם חברות שלך לעשות משהו, את לא יכולה להמשיך לשקוע." היא הסתכלה עליי במבט שהבהיר לי שהיא חושבת שאני טועה.
"אני לא אעזוב אותה, לא היום." היא הסתכלה על הצלחת שלה ושיחקה עם המזלג באוכל, לא הבנתי מה ספציפית מיוחד ביום הזה. משכתי בכתפיי "אני לא אוכל להסיע אותך היום, ולמעשה אני לא אהיה פה כמה ימים." זו היתה החלטה של הדקה האחרונה, הייתי צריך לנסוע לפורטלנד ולהיות על המטוס בעוד שלוש שעות. אני אהיה שם כמעט שבוע לפני שאני אחזור, אבל הבראטווה חשבו שאם הם יברחו לפורטלנד אז לא נרדוף אותם. זה עדיין השטח שלנו, ובן דוד שלי היה האנדרבוס שם.
"לא. דניאל... אתה צריך להיות שם. היום אתה צריך להיות שם." היא הסתכלה עליי כאילו זה עניין של חיים ומוות "מה כל כך מיוחד היום?"
"אתה לא יודע?" היא נשמעה מופתעת, הנדתי לשלילה "זה יום ההולדת שלה."
***
דחיתי את הטיסה בשעתיים בשביל להסיע את גרייס לבית החולים. היא התעקשה לעבור בדרך במאפיה האהובה עליה ולקנות מאפינס שוקולד בודד והביאה איתה נר וגפרורים. לא הייתי בטוח למה היא עושה את זה, זה לא שונוס מסוגלת לאכול משהו כרגע.
בפעם הראשונה זה שבועיים החנתי את הרכב בחניה של בית החולים ונכנסתי פנימה. ברגע שנכנסנו אחות צעירה ניגשה אל גרייס "מיס רנירו, טוב לראות אותך." היא היתה ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות, ונראתה בקושי בת עשרים וחמש.
"טוב לראות גם אותך לולה, יש איזה שינוי?" לולה הנידה לשלילה, אחות אחרת עברה לידה ואמרה לה משהו בספרדית, היד שלי באוטומט נשלחה לאקדח שלי כשלולה ענתה באותה שפה ואז פנתה חזרה אל גרייס "אני צריכה ללכת, קלריסה היא אחראית המשמרת עכשיו, היא כנראה תדע יותר טוב ממני." היא אמרה ונעלמה במסדרון. גרייס הובילה אותי למעלית, לא היה לי שום מושג איפה ונוס נמצאת נכון לעכשיו, שלחו לי עדכון כמעט בכל יום אבל לא פתחתי את זה, ידעתי שגרייס תעדכן אותי בין אם אני ארצה בזה ובין אם לא. "הן לא יעשו לך כלום, הן אחיות בבית חולים לא חברות בקרטל. לא כל מי שיודע ספרדית ינסה להרוג אותך." היא אמרה כשהדלתות נסגרו ומוזיקת מעליות מחרפנת מילאה את הדממה שלאחר מכן. גם אם זה נמשך רק כמה שניות, זה הרגיש הרבה יותר. הכעס של גרייס עליי היה ברור ועמד באוויר כמו חומה ביננו.
"בוא, היא בחדר האחרון במסדרון." גרייס לא היתה צריכה לומר את זה, דנטה ועוד שני שומרים עמדו שם ונראו בהלם כשראו אותי. הם היו חכמים להסתיר את זה כשהגעתי אליהם, אבל שמתי לב. הפקודה שלי היא שיהיו שני שומרים מחוץ לדלת ואחד נוסף בפנים כל הזמן. "אני מאוד מקווה בשבילכם שיש מישהו בפנים." גרייס לא חיכתה שאני אסיים את השיחה ונכנסה פנימה בזמן שהמשכתי את קו המחשבה הקודם שלי בקול.
YOU ARE READING
נסיכת מאפיה כרך ב
Romanceספר שני בסדרת מלכות שבורה טיוטה גולמית דניאל רנירו לא ידע מה יקרה לו כשהוא הכניס לביתו את ונוס, סוכנת צעירה שעמדה בניגוד מוחלט לכל סט הערכים שלו, למי שהוא. הוא ידע שאסור לו לסמוך עליה, ובהתחלה זה היה המצב, אבל כשהוא ראה אותה נשברת, כשהוא ראה אותה ב...
