נ.מ. ג'יני
ירדנו לאכול, לפרד וג'ורג' היה את המבט שיש להם לפני מתיחה 'אוי לא' אמרתי לעצמי
כולם התיישבו בשולחן ולפרד וג'ורג' היה מבט מבולבל בשילוב קל של אכזבה
"פרסי, אתה יכול לקום רגע?" שאל אותו פרד
פרסי קם מהכיסא, מים השפריצו לפניהם של התאומים וכולם פרצו בצחוק
"סוף סוף משהו מחזיר לכם" צחקה אמא
התאומים היו עדיין עם אותה המבט והתחילו לשאול את פרסי איך הוא עשה את זה.
פרסי והתאומים חזרו לשבת בסופו של דבר ואמא מזגה לכולם אוכל.
אני והרמיוני עלינו לחדר שלנו אחר ארוחת הערב
"הרמיוני, אני יכולה לשאול אותך משהו לגבי המחנה הזה שלכם?" שאלתי לאחר שהיא סגרה את הדלת של החדר
"כן, מה את רוצה לדעת?"
"מי זה אוסטין?" שאלתי אותה בהתרגשות ואני די בטוחה שראיתי איך היא נעשית קצת אדומה
"הוא החבר הכי טוב שלי במחנה" היא אמרה ואז לחשה משהו בסגנון של "אני אהרוג את פרסי על זה"
"הוא נתן לך את הצמיד?" יותר אמרתי מאשר שאלתי
"כן"
"יש לך תמונה שלו?"
"לא, אבל פעם הבאה שאני אדבר אייתו תוכלי להצטרף אם את רוצה" היא אמרה וחיוך נמרח על פניה שדיברה עליו
'היא לגמרי מאוהבת בו' חשבתי לעצמי. מסכן רון הוא מאוהב בה נראה לי כבר יותר משנה אבל אני שמחה בשבילה
"שאלה אחרונה... נראה לי. אני ראיתי נכון? יש לפרסי ואנבת' טבעות אירוסין?" שאלתי קצת מופתעת
"כן, הם התחתנו בחופש"
"מעניין איך הם הסתדרו בהוגוורטס" אמרתי לה בעודי שמה ראש על הכרית
"כן... בהתחלה חשבתי שהם לא יחזרו להוגוורטס בגלל זה אבל בסוף הכול הסתדר"
"לילה טוב, הרמ' "
"לילה טוב, ג'יני"
אמרנו והלכנו לישון
נ.מ. אנבת'
לאחר האוכל אני ופרסי נשכבנו על הספה בחדר המועדון, נרדמנו ישר ושקעתי לתוך עוד סיוט נורא על טרטרוס- נהר האש, המפלצות והנורא מכולם היה טרטרוס בעצמו.
התעוררתי מתנשפת כולי בסביבות שלוש בבוקר ולידי ראיתי את פרסי ישן (אני מקווה בלי סיוטים הלילה) הוא היה נראה רגוע וזה קורה לעיתים רחוקות מאוד. ישבתי לידו כמה דקות עד שהעייפות גברה על הסיוטים, ידעתי שאין לי איך להיאבק בזה יותר אז נשכבתי בחזרה לידו, כרכתי את זרועותיי סביבו והוא כרך את שלו סביבי מתוך שינה ושקעתי שוב בשינה עמוקה והפעם בלי סיוטים (תודה לאלים).
הגיע הבוקר, אכלנו, ארזנו הכול והתעתקנו לתחנת קינגס קרוס, רצנו לתוך הקיר בין רציף תשע לעשר, נפרדנו לגברת וויזלי והלכנו לחפש תא פנוי.
למזלנו מצאנו תא בקצה הרכבת, לאחר כמה דקות של שתיקה רון שאל את הרמיוני "את הולכת לספר לנו למה הלכת אתמול לפני ארוחת ערב?"
"הייתי צריכה לדבר עם מישהו" היא השיבה לו
רון לא הסתפק בזה בתור תשובה
נ.מ. הרמיוני
הגענו לרכבת, לאחר כמה דקות רון החליט לשאול אותי למה הלכתי אתמול אז אמרתי לו שהייתי צריכה לדבר עם משהו אך הוא לא הסתפק בזה כתשובה.
"וזה היה..." הוא האיץ בי
"אוסטין, הוא בן אפולו. אבל כבר ידעת את זה בגלל מישהו" אמרתי ונעצתי בפרסי מבט זועם
"להגנתי הוא שאל לאן את הולכת ומאיפה הצמיד" אמר פרסי בעודו מצביע על רון ואני בתגובה רק גילגלתי עיניים.
שאר הנסיעה עברה יחסית רגועה-פרסי נרדם על אנבת' שקראה ספר ואני כמותה, הארי ורון שיחקו טאקי מתפוצץ וג'יני נרדמה- עד שמאלפוי נכנס לתא והתחיל לעשות את מה שהוא הכי טוב בו לעצבן אנשים.
"תראו תראו מי אם לא הארי פוטר, בוגד הדם וויזלי והבוצדמית גריינג'ר" אמר מאלפוי בהשתחצנות
אנבת' העירה את פרסי מה שבמפתיע היה מהיר
"מה אתה רוצה יא חתיכת בן גורגונה?" שאל פרסי בשילוב של כעס ועייפות כשהבחין בדראקו
"בן מה?" הוא שאל כמו האידיוט שהוא
"אני יכול להעיף אותו ולגמור עם זה?" שאל פרסי את אנבת' במבט מתחנן
"מה קרה? אתה צריך את הרשות של חברה שלך כדי להפסיד לי?" שאל מאלפוי בזלזול
"לא, אני צריך את הרשות של אשתי כדי לכסח לך את הצורה" אמר פרסי ודראקו, הארי ורון היו בהלם -שכחתי שהם עדיין לא גילו על החתונה שהייתה בחופש
"אני יכולה לטפל בו?" שאלתי את פרסי ואנבת' שהנהנו לחיוב ויכולתי לראות את החיוך של פרסי
שלפתי את הפגיון שלי מהחגורה, העפתי את דראקו מהתא והצמדתי אותו לקיר עם פגיון צמוד לגרון. יכולתי לראות את הפחד עמוק בעיניים שלו
"אם תתקרב אלינו עוד פעם אחת אני אשסף לך את הגרון" אמרתי לו בקול מאיים
"זאת האחות הקטנה שלי" שמעתי את פרסי קורא מהצד
שחררתי את דראקו והוא התחיל לברוח לכיוון התא שלו בעוד אני חוזרת לתוך התא שלי
"מה זה היה?" שאל הארי בפליאה
"הפגיון? אני כל הזמן מסתובבת אייתו" אמרתי לו
"ואתם נשואים?" שאל רון עם הבהה דומה לשל הארי
"כן" ענתה לו אנבת'
___________________________
מחר אני מעלה שני פרקים
תהנו
YOU ARE READING
פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס
Fantasy*גמור* אני יודעת שיש הרבה סיפורים כאלה אבל הרבה מהם לא גמורים והסיפור הזה שונה מהשאר תקופת זמן: אנבת' ופרסי בני 18 (שנה אחרי המלחמה בגאיה). (חוץ מסולאנג'לו אני לא נותנת חשיבות לגורלו של אפולו) הארי פוטר וחבריו בדיוק עמדו להתחיל את השנה החמישית בהו...
