נ.מ. הרמיוני
הארי ורון פשוט לא יכולים להפסיק לחשוד בהם אז החלטתי להוכיח להם שהכול שטויות, הם בסדר גמור.
"אתה כבר לא חושב שהם אוכלי מוות?" שאלתי את הארי.
"אני חושב שהם כן, אתמול בלילה ראיתי משהו שחור על היד שלו" אמר הארי
"כן, כל הקטע של השמות המוזרים והמחנה קיץ הזה לא נראים לי" הוסיף רון.
"נראה לי שכדאי שנמשיך לדבר על זה מחר, כבר נהיה מאוחר. לילה טוב" אמרתי להם והלכתי לחדר שלי ושל ג'יני.
נ.מ. אנבת'
זכיתי שוב בשינה ללא חלומות, חבל שזה לא מנע ממני גם להתעורר מוקדם.
שוב קמתי ראשונה בסביבות 6 וחצי, באתי לקום להכין לי קפה אבל ברגע שדרכתי על הרגל שחררתי זעקת כאב ונחתתי על הספה.
פרסי התיישב בשנייה "מה קרה?" הוא קרא ולא נראה ישנוני בכלל, בעוד הקוסמים הצעירים הארי, רון, הרמיוני, ג'יני, פרד וג'ורג' רצים במורד המדרגות.
"הכול בסדר?" הרמיוני שרצה ראשונה, שאלה שהגיעה אליי.
"כן, זאת רק הרגל" השבתי לה וניסיתי לחייך מה שהיה מאוד קשה. הסתכלתי לפרסי בעיניים וראיתי את המבט המודאג שלו.
"תנסי לא לדרוך עליה, להכין לך קפה?" שאל פרסי, עד כמה שזה חמוד מצידו אני שונאת שאת זה שאני לא יכולה לעשות כלום.
"כן, תודה מוח אצה שלי" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי
נשענתי אחורה על הספה הנפתחת בתסכול, לאחר ששתיתי את הקפה פרסי הרים אותי לשירותים, הוא לקח מים בידיו והניח אותם על הקרסול הכואב שלי, הייתה לזה תחושה טובה והכאב כמעט נעלם. "תנסי עדיין לא לדרוך עליה לפחות עד שנצא להוגוורטס" הוא הוסיף, נשא אותי חזרה לסלון וחבש לי את הרגל.
פרסי העביר לי את אחד הספרים שלי ביוונית עתיקה וקראתי עד שכולם התעוררו ואכלנו ארוחת בוקר.
"התיקים של כולם ארוזים?" שאלה גברת וויזלי.
כולם הינהנו בחיוב.
לאחר הארוחה יצאנו לדרך. פרסי החליט שכדי שלא אסחוב את התיק שלי בטענה שזה שוקל יותר מידי והקרסול שלי צריך כמה שיותר מנוחה, אז הוא לקח לי את התיק.
הגענו לתחנת הרכבת ועמדנו בין רציף 9 ל-10. הארי, רון והרמיוני רצו לתוך הקיר ונעלמו, לאחר שראינו שזה בטוח אחזתי בפרסי, כי עדין יכולתי להרגיש קצת כאב בקרסול ולא רציתי ליפול, והלכנו גם לתוך הקיר. אחרינו שאר המשפחה של רון הגיעה. נפרדנו מהם לשלום ועלינו כולנו לרכבת לחפש תא ריק. לאחר שמצאנו אחד, ג'יני הלכה לשבת עם חברים שלה והתאומים פרד וג'ורג' הלכו גם.
לתא שלנו הצטרפו שני ילדים לאחד קראו נוויל ולשנייה קראו לונה.
לאחר מכן רון והרמיוני גם היו צריכים ללכת לתא של המדריכים.
אחרי חצי שעה של נסיעה שבהם שקעתי בתוך הספר שלי ראיתי את פרסי משתגע. לשבת בשקט לאורך זמן זה לא הצד החזק שלו. פתאום הדלת של התא נפתחה ובפתח עמד נער, נראה לי בגיל של הארי. הוא היה גבוה יחסית עם פנים מחודדות וחיוורות, שיער בלונדיני חלק, ועיניים אפורות. לפני שהוא התחיל לדבר חשבתי שאולי הוא אח שלי מהצד האלוהי, אבל הבחור הזה טיפש ברמה אחרת.
הארי גילגל עיניים "מה אתה רוצה מאלפוי?" הוא שאל
"תראו מי פה, ומה זה? יש לך מגן אנושי חדש?" אמר הבחור הבלונדיני בכניסה,
ופרסי שאל "מי זה האוקטביאנוס 2 הזה?"
"לאוקטאביאנוס הזה היה טהור דם?" שאל הבלונדיני
"לא הוא היה חצוי" השיב פרסי
"אתה מעז לקרוא לי חצוי דם?" שאל הבלונדיני בתדהמה ואז הבחין בי. "ומה יש לנו פה?" הוא אמר והסתכל עליי. "דראקו מאלפוי, אבל את יכולה לקרוא לי פשוט דראקו" הסתכלתי על פרסי כדי להרגיע אותו.
"אולי תבואי לשבת איתי במקום לבזבז את זמנך על הטיפשים האלה" דראקו הצביע על כל מי שהיה בתא.
"לא תודה, טוב לי כאן ויש לי חבר" אמרתי לו בזמן שעיני נעוצות בספר. ממש ניסיתי להתעלם ממנו אבל הוא לא סתם את הפה שלו
"ומי זה?" הוא שאל אותי
פרסי לא יכל עוד לשבת בשקט ונעמד ביננו "אני" הוא אמר בכעס, "עכשיו לך לפני שתתחרט על זה" פרסי המשיך ובעיניו היה מבט רצחני.
"פרסי תירגע, אל תיתן למטומטם הזה לעצבן אותך" ניסיתי להרגיע אותו ללא הצלחה.
"את באמת מעדיפה אותו על פני, חבל, חשבתי לרגע שאת חכמה אבל כנראה שטעיתי" אמר דראקו.
פרסי הסתכל עלי במבט מתחנן "עכשיו אתה יכול, אבל אל תגזים" אמרתי לו והדגשתי את החלק האחרון.
פרסי קם ממקומו והחטיף למאלפוי אגרוף ובעט אותו מחוץ לתא. ראיתי שהוא מושיט יד לכיס "אל תגזים!" קראתי אליו והוא חזר לשבת לידי.
נישקתי אותו על השפתיים, דראקו קם, הסתכל עלינו לשניה והלך משם.
נרדמתי על פרסי בעוד הספר עדיין בידי. הוא לקח אותו בעדינות, שם את הסימנייה שלי, החזיר את הספר לתיק, הניח את ראשי בעדינות על ברכיו ונרדם.
לאחר כמה זמן הארי העיר אותנו שנחליף לגלימות שלנו. קמנו והלכנו להחליף.
פרסי החליף ראשון וברגע שהוא יצא עם הגלימה אני ממש התאפקתי לא לצחוק "זה נורא יפה לך" אמרתי והחנקתי עוד צחוק.
"בואי נראה אותך" אמר לי פרסי.
"אם תצחק עלי, מוח אצה. אני ארביץ לך" אמרתי לו בזמן שניסיתי להרגע.
"אני גם ככה אחטוף מכות, לפחות עכשיו אני אדע על מה" הוא אמר.
נכנסתי להחליף ושיצאתי ראיתי את פרסי באמת מתאמץ לא לצחוק.
חזרנו לתא ובערך 10 דקות אחר כך הגענו. ירדנו מהרכבת ומצאנו את רון והרמיוני...
YOU ARE READING
פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס
Fantasy*גמור* אני יודעת שיש הרבה סיפורים כאלה אבל הרבה מהם לא גמורים והסיפור הזה שונה מהשאר תקופת זמן: אנבת' ופרסי בני 18 (שנה אחרי המלחמה בגאיה). (חוץ מסולאנג'לו אני לא נותנת חשיבות לגורלו של אפולו) הארי פוטר וחבריו בדיוק עמדו להתחיל את השנה החמישית בהו...
