פרק 7

280 17 6
                                    

נ.מ. פרסי

שמצאנו את רון והרמיוני הלכנו לכיוון כרכרות רתומות לסוסים שנראים חצי חיים, חצי מתים.

"מה אלה?" שאל הארי

"מה זה מה הארי, אין שם כלום" אמר רון.

"הסוסים האלה לא היו שנה שעברה" הארי המשיך.

"איזה סוסים? הארי, אתה מרגיש טוב?" שאל רון.

"אתה לא רואה את הסוסים המוזרים האלה?"

"לא"

"האמת שגם אני רואה אותם" התערבתי בשיחה.

"וגם אני" אמרה אנבת'

"אלה ת'סטראל" אמרה לונה שעמדה לידנו.

היא ממש הזכירה לי את ניקו במובן של להתגנב בצללים. היא הייתה שקטה והיה לה שיער בלונדיני.

"היי לונה, את יודעת למה רון והרמיוני לא רואים אותם?" שאל הארי.

"רק מי שראה מוות יכול לראות אותם" אמרה לונה.

חיבקתי לאנבת' את הכתף והיא הזילה דמעה, שנינו לא רצינו להיזכר עכשיו בכל החברים שאיבדנו או באימה שראינו בטרטרוס. היא אחזה בחרוז שקיבלנו בסוף הקיץ לפני שנתיים, אחרי הקרב על מנהטן ועליו היה כתוב את כל מי שאיבדנו באותה המלחמה.

עלינו לכרכרה בשקט מוחלט. אחרי שהתחלנו לנסוע הארי אמר "שנה שעברה ראיתי את וולדמורט הורג את אחד מחברי, סדריק"

"את מי אתם ראיתם מת?" שאל רון, והרמיוני הכניסה לו מרפק בצלעות.

לא יכולנו להוציא מילה ואנבת' לא יכלה שלא להזיל עוד כמה דמעות.

נעצתי ברון מבט זועם על השאלה הכי מפגרת בעולם.


נ.מ. אנבת'

לאחר השאלה המטומטמת של רון לא יכולתי שלא להזיל עוד כמה דמעות, עד כמה שאני שונאת את זה.

פרסי חיבק אותי חזק יותר וראיתי בעיניים שלו שכואב לו, הוא נעץ ברון מבט זועם.

"כמה מהחברים שלנו מתו לפני כמה זמן" אמרתי בעצב.

ברגע שראיתי את הוגוורטס מצב רוחי השתפר. זה היה פלא אדריכלי, הרבה יותר טוב ממה שדמיינתי.

"המקום הזה מדהים" אמרתי בפליאה

"חכי שתראי אותו מבפנים" אמרה הרמיוני

הכרכרה עצרה וכולם ירדו ממנה. אני ופרסי באנו ללכת איתם למקום שאני מניחה טקס פתיחת השנה או משהו בסגנון אבל, אני מניחה שאחת המורות של הוגוורטס, ניגשה אלינו.

"מר ג'קסון וגברת צ'ייס, אני היא פרופסור מקונוגול, בואו איתי בבקשה. אתם הולכים להצטרף עכשיו לשנה הראשונה בשביל שנוכל למיין אתכם לבתים לכם." היא הסבירה.

פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטסWhere stories live. Discover now