נ.מ. הרמיוני
הבוקר הגיע מהר, הלכתי להיפרד מאוסטין ואמילי ופגשתי את אנבת' ופרסי על גבעת החצויים יחד עם גברת אולירי, עלינו על הגב שלה ועשינו מסע צללים למחילה, ברגע שנגיע אני, אנבת' ופרסי סיכמנו שנספר לרון, הארי וג'יני הכל.
הגענו למחילה בשעת ערב (הפרשי שעות במדינות שונות זה דבר מעצבן), גברת וויזלי פתחה לנו את הדלת ורון והארי שישבו בסלון ושחקו שחמט קוסמים קפצו עלי בחיבוק.
"אני צריכה לדבר איתכם דחוף!" אמרתי בשיא הרצינות שהצלחתי לגייס באותו הרגע
"מה קרה?" שאל רון עם מבט מודאג
"כדי שתשבו זה יהיה ארוך" אמרתי להם ועלינו יחד עם פרסי, אנבת' וג'יני לחדר של הארי ורון
במשך שעה אחר כך בערך ישבנו כולנו בחדר בעוד אני, אנבת' ופרסי מספרים להם על המיתולוגיה היוונית.
"אז... שאמרת ברכבת שאת צריכה לבדוק משהו בקשר למשפחה שלך את...?" שאל רון שלא ידע איך לנסח את זה
"כן, הייתי במחנה החצויים וגיליתי מי האבא האמתי שלי" אמרתי
"ומי האבא האמיתי שלך?" שאל אותי הארי וחיכה שאני אספר להם מי זה
"אבא שלי הוא פוסידון, אל הים, בורא הסוסים ורעידות האדמה ותכירו את פרסי ג'קסון... אחי הגדול" אמרתי, שקט השתרר לכמה שניות עד שג'יני שאלה "מי ההורה האלוהי שלך?" והפנתה את ראשה לאנבת'
"אמא שלי זאת אתנה, אלת החוכמה והאסטרטגיה" ענתה לה אנבת'
שאלות בסגנון הזה המשיכו בערך עשרים דקות עד שהצמיד שלי צפצף 'הוא לא יכול להסתדר לבד כמה שעות?' שאלתי את עצמי וחייכתי
"אני כבר חוזרת" אמרתי לכולם ולחצתי על האבן שלי כדי להודיע לאוסטין שאני יכולה לדבר, נכנסתי לחדר שלי ושל ג'יני וסגרתי את הדלת
אוסטין התקשר באיריס נט
"לא עבר יום ואתה כבר מתגעגע?" שאלתי אותו בקול ציני
"מה אני יעשה משעמם לי כאן לבד" הוא אמר "חוץ מזה איך עבר מסע הצללים?"
"בסדר, רק שכל השעות הפוכות, עכשיו ערב אצלי" אמרתי לו
"ילדים בואו לאכול" שמעתי את גברת וויזלי קוראת לכולם למטה
"טוב אני חייבת ללכת, יש ארוחת ערב" אמרתי לו והוא הסתכל עלי במבט עצוב
"טוב, נדבר מחר, ביי"
"ביי" השבתי לו, ניתקתי את השיחה וירדתי לארוחת ערב
נ.מ. רון
מה שהרמיוני, אנבת' ופרסי סיפרו לנו לא יאמן. יש דבר כזה אלים והרמיוני הבת של אחד מהם!
"...הייתי במחנה החצויים וגיליתי מי האבא האמיתי שלי" אמרה הרמיוני
"ואבא שלך הוא..." הארי התחיל וחיכה שהיא תספר לנו מי זה
"אבא שלי הוא פוסידון, אל הים, בורא הסוסים ורעידות האדמה ותכירו את פרסי ג'קסון אחי הגדול" אמרה הרמיוני, 'מה?! פרסי הוא האח הגדול של הרמיוני?' חשבתי לעצמי 'זה לא אפשרי, הם אפילו לא דומים' מיליון שאלות הסתובבו לי בראש שלא ידעתי מאיפה להתחיל
שקט השתרר לכמה שניות עד שג'יני שאלה "רגע... אז מי ההורה האלוהי שלך?" והפנתה את ראשה לאנבת'
"אמא שלי זאת אתנה, אלת החוכמה והאסטרטגיה" ענתה לה אנבת' (האמת שזה היה די צפוי)
שאלות בסגנון הזה המשיכו בערך עשרים דקות עד שהצמיד של הרמיוני צפצף 'למה זה מצפצף?' שאלתי את עצמי מבולבל
"אני כבר חוזרת" אמרה הרמיוני ויצאה מהחדר
"למה הצמיד של הרמיוני צפצף? וממתי יש לה צמיד?" שאלתי את פרסי עם אותו מבט מבולבל שכנראה היה לי רוב השיחה
"זאת מתנה שהיא קיבלה מאוסטין, הוא כנראה רצה לדבר איתה וזה התריעה אצלה" אמר לי פרסי והרגשתי צביטה מוזרה בלב וקנאה רבה
"אבל תזכרו שכל מה שסיפרנו לכם חייב להישאר ביננו, אסור שאף אחד ידע מאיפה אנחנו" אמרה אנבת' עם מבט חודר שהיה יכול להרתיע אפילו את זה-שאין-לנקוב-בשמו
כולנו נשבענו ביחד במה שהם קראו לו 'נהר הסטיקס', רעם נשמע מבחוץ ואז אמא שלי צעקה מלמטה "ילדים בואו לאכול" אני חייב להודות עד כמה שזה לא מתאים לי אני לא ממש רעב
ירדנו לאכול יחד עם הרמיוני שבדיוק יצאה מהחדר שלה ושל ג'יני
ישבנו לאכול והרמיוני, אנבת' ופרסי קמו עם הצלחות שלהם לאח וזרקו חלק מהאוכל לאש אני משער שזה הקורבן שהם מעלים לאלים
לאחר האוכל היינו צריכים ללכת ישר למיטוב כי מחר חוזרים להוגוורטס
פרסי ואנבת' עדיין ישנו בסלון ביחד (אני לא מבין בדיוק למה אבל לא משנה)
עלינו למעלה וישר הלכתי לישון, זה היה הרבה לעכל ביום אחד
YOU ARE READING
פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס
Fantasy*גמור* אני יודעת שיש הרבה סיפורים כאלה אבל הרבה מהם לא גמורים והסיפור הזה שונה מהשאר תקופת זמן: אנבת' ופרסי בני 18 (שנה אחרי המלחמה בגאיה). (חוץ מסולאנג'לו אני לא נותנת חשיבות לגורלו של אפולו) הארי פוטר וחבריו בדיוק עמדו להתחיל את השנה החמישית בהו...
