נ.מ. פרסי
אני שונא נבואות!!!!
ויש בבית הספר הזה שיעור שלם של נבואות!!!
נכנסנו לשיעור אחרי שהרמיוני ואנבת' הכריחו אותי, והתיישבנו ליד הארי ורון. (ה.כ.- אני יודעת שהרמיוני לא לומדת גילוי עתידות, אבל הייתי צריכה אותה שם)
"שלום תלמידים אני פרופסור טרלוני, היום נלמד פירוש חלומות.
חלומות יכולים להיות דבר נורא חמקמק..." אמרה הפרופסור.
"לא יודע על מה היא מדברת, החלומות שלי מובנים ולצערי גם מדויקים." לחשתי לאנבת' בזמן שפרופסור טרלוני המשיכה להסביר על פירוש חלומות.
"עכשיו, תתחלקו לזוגות או שלישיות ותתחילו לפרש את החלומות אחד של השני" סיכמה פרופסור טרלוני.
הרמיוני הסתכלה על רון והארי ואמרה, "נראה לי שהפעם אעבוד עם אנבת' ופרסי"
"בסדר" אמר הארי לא כל כך מרוצה, והרמיוני הסתובבה אלינו.
"חלומות של חצויים הם לא דבר מורכב. בדרך כלל מה שרואים בחלום באמת קורה או שזה משהו משמעותי מהעבר" הסבירה אנבת' להרמיוני.
"האמת שהיה לי חלום ממש מוזר היום בלילה. הייתי על גבעה ליד עץ אורן ולמטה ראיתי הרבה מאוד ביתנים שכל אחד בסגנון אחר ושניכם עמדתם לידי." אמרה הרמיוני
"את חלמת על מחנה החצויים." אמרתי לה
"על מה אתם חלמתם?" שאלה הרמיוני
"על המקום הכי נורא שקים. טרטרוס" אמרתי,
"לצערי בזמן המלחמה בגאיה נפלנו לטרטרוס והיינו צריכים ללכת את כל הדרך עד שערי המוות." אמרה אנבת' ביוונית עתיקה, שעצב נשמע בקולה.
פרופסור טרלוני ניגשה אלי ושאלה "אולי נקרא לך בכף היד?" ידעתי שהיא יותר אומרת משואלת, היא תפסה בידי והסתכלה אליה.
"אוי, זה נורא..." היא אמרה בלחש "אתה עומד לצאת למסע אורך מאוד שאולי לא תחזור ממנו." היא המשיכה,
"יותר ארוך ומסוכן ממה שיצאתי כבר לא יהיה" השבתי לה.
"וקו החיים שלך נורא קצר..." היא אמרה ועיניה התגלגלו אחורה והיא התחילה לדקלם את הנבואה הגדולה הראשונה:
"שש עשרה שנים ימלאו חרף כל המכשולים
לצאצאם החצוי של האלים הגדולים
סביבו ישקע עולם בשינה שאין לה סוף
להב מקולל את נפש הגיבור יקטוף
בחירה גורלית את חייו תפקד
את משכן האלים לקומם או לאבד"
גברת טרלוני התעלפה וכל הכיתה הסתכלה לכיווני מחכים לראות איך אני אגיב ל'נבואה' הזאת.
לא יכולתי להוציא מילה מהפה, מול עיניי יכולתי לראות את הרגע שהושטתי ללוק את הפגיון של אנבת'. הסתכלתי עליה וראיתי שהיא קפואה לגמרי, חיבקתי אותה ואז הרמיוני שאלה "מה זה היה?"
השאלה של הרמיוני הוציאה אותי מהקיפאון שלי "זאת הייתה הנבואה הגדולה הראשונה." אמרתי.
"אולי כדאי שנלך." אמרה אנבת' ברגע שיצאה מהקיפאון שלה.
אני, אנבת', הרמיוני, הארי ורון.
נ.מ. הארי
נכנסנו לשיעור גילוי עתידות והרמיוני הצטרפה לפרסי ואנבת', אני לא מבין למה היא מסתובבת איתם כל היום.
"למה הרמיוני מסתובבת איתם כל היום?" שאלתי את רון,
"אני לא יודע" הוא ענה לי.
"בדקתי כבר והם לא אוכלי מוות, אבל יש בהם משהו מאוד מוזר." אמרתי והמשכנו את השיחה עד ששמענו את גברת טרלוני אומרת משהו על אלים:
"שש עשרה שנים ימלאו חרף כל המכשולים
לצאצאם החצוי של האלים הגדולים
סביבו ישקע עולם בשינה שאין לה סוף
להב מקולל את נפש הגיבור יקטוף
בחירה גורלית את חייו תפקד
את משכן האלים לקומם או לאבד"
פרסי ואנבת' קפאו במקום למשמע ה-'נבואה'.
"מה זה היה?" שאלה הרמיוני ופרסי אמר משהו על הנבואה הראשונה
"אולי כדאי שנלך." אמרה אנבת' לאחר שיצאה מהקיפאון ואני, רון, הרמיוני, פרסי ואנבת' הלכנו לחדר המועדון.
שהגענו למועדון אנבת' והרמיוני ישבו לקרוא ספר בשפה שלא הצלחתי להבין.
"מה את קוראת?" שאל רון את הרמיוני
"על מלחמת הטיטנים הראשונה" אמרה הרמיוני,
"מה?" שאל רון.
"מלחמת הטיטנים הראשונה במיתולוגיה היוונית." הסבירה שוב.
נראה לי שרון הצטער על כך ששאל.
היום המשיך די רגוע, והגיעה השעה לארוחת הערב.
YOU ARE READING
פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס
Fantasy*גמור* אני יודעת שיש הרבה סיפורים כאלה אבל הרבה מהם לא גמורים והסיפור הזה שונה מהשאר תקופת זמן: אנבת' ופרסי בני 18 (שנה אחרי המלחמה בגאיה). (חוץ מסולאנג'לו אני לא נותנת חשיבות לגורלו של אפולו) הארי פוטר וחבריו בדיוק עמדו להתחיל את השנה החמישית בהו...
