נ.מ. פרסי
מהר מאוד בלי ששמתי לב התקרב חג המולד ונשארו עוד יומיים ללימודים עוד יומיים עד ההצעה.
ככל שהיום מתקרב אני נהיה יותר ויותר לחוץ.
ערב נגמר היום ללימודים האחרון, לפני שנוסעים למחנה
הייתי בלחץ גדול אז הלכתי לשירותים, יצרתי קשת והשלכתי דרכמה "איריס אלת הקשת אנא קבלי את מנחתי, פייפר מקלין- מחנה החצויים" אמרתי ופייפר הופיע מולי
"פייפר" קראתי לה, פייפר הסתובבה לשיחת האיריס נט "הכול מוכן?" שאלתי
"כן, פרסי אתה חייב להירגע. זאת הפעם השנייה שאתה מתקשר היום כדי לראות שהכול מוכן" אמרה פייפר והוסיפה קצת מדיבור הקסם
"טוב, תודה פייפר" אמרתי וניתקתי את השיחה
חזרתי לחדר המועדון שבו אנבת' ישבה עם הרמיוני והם דיברו על המחנה
"אף פעם לא חיכיתי כל כך לחופש כמו שאני מחכה לו עכשיו" אמרה הרמיוני בהתרגשות
"מה פספסתי" אמרתי בעודי מתיישב ליד אנבת'
"לא הרבה, אני בדיוק רוצה לספר להרמיוני על תפוס את הדגל" אמרה אנבת'
המשכנו לדבר שם על המחנה עד שהרמיוני הלכה לישון ואנבת' הלכה אייתה
נ.מ. אנבת'
בזמן האחרון פרסי ממש מתרגש לקראת החופש, כאילו מתרגש יותר מהרגיל, אולי פייפר תדע
הלכתי לשירותים ויצרתי קשת "איריס אלת הקשת אנא קבלי את מנחתי, פייפר מקלין- מחנה החצויים" אמרתי ופייפר הופיעה מולי
"היי פייפס, מה קורה?" שאלתי אותה
"היי אנבת', הכול טוב. מוכנה לחופש?" היא שאלה
"כן, משהו מוזר אצל פרסי. את יודעת משהו?"
"לא, אולי הוא סתם מתרגש לראות שוב את כולם"
"כן, אולי"
"אני חייבת ללכת, נתראה עוד יומיים"
"ביי פייפס" אמרתי
הלכתי לישון וכמובן הגיעו סיוטים, התעוררתי כשהשמש התחילה לזרוח והחלטתי שזה כבר מיותר לנסות לחזור לישון
ירדתי לחדר המועדון לקרוא ספר ופרסי בא מאחורי
"בוקר טוב חכמולוגית" הוא אמר ונישק אותי קלות
"בוקר טוב מוח אצה"
"בוקר חכמולוגית, את מוכנה? היום חוזרים למחנה" אמר פרסי בהתלהבות
"אתה מתלהב יותר מהרגיל, קרה משהו מיוחד?" שאלתי
"לא, שום דבר. אולי תכננתי לנו משהו לערב"
"ואתה הולך לספר לי מה זה?" שאלתי
"תצטרכי לחכות לערב" היא אמר והחניק צחוק
כל הילדים כבר התחילו להתעורר והלכנו לארוחת.
לאחר הארוחה דמבלדור נעמד, בירך לשלום את כל התלמידים שנוסעים הביתה, הכול היה כבר ארוז ואנחנו מוכנים לנסוע הביתה.
הגענו לרכבת ומצאנו תא רק. רון, הרמיוני והארי הצטרפו אלינו
"הרמיוני את יודעת שאת תמיד יכולה לבוא אייתנו, נכון?" שאל אותה רון
"כן, אבל אני צריכה לברר משהו בקשר למשפחה שלי וגם זה רק שבועיים ונפגש שוב בהוגוורטס" אמרה הרמיוני וחייכה חיוך גדול לחבריה
"טוב אבל תכתבי לנו" אמר הארי
"כן... יהיה ממש משעמם בלעדיך" אמר רון
מהר מאוד הגענו לתחנה בקינגס קרוס נפרדנו מהארי ומשפחת וויזלי ואני, פרסי והרמיוני מצאנו את תאליה ויצאנו החוצה
"אל תבהלי אם פתאום תופיע פה כלבת שאול בגודל של בית" אמר פרסי להרמיוני, שרק וגברת אולירי הגיחה מהצללים, קפצה על פרסי וליקקה אותו בעוד הרמיוני צעדה צעד אחורה בבהלה, שמתי יד על כתפה כדי להרגיע אותה בעוד תאליה צוחקת על פרסי. לאחר 2 דקות פרסי הצליח לקום.
"טוב מוכנות ללכת?" שאל פרסי
"מי זאת?" שאלה הרמיוני והצביע על גברת אולירי
"זאת גברת אולירי, היא תיקח אותנו למחנה החצויים" אמרתי
עלינו על הגב של גברת אולירי ועשינו מסע צללים לגבעת החצויים, הגענו בסביבות אחר הצהרים
נכנסנו לגבולות המחנה וסמל הופיע מעל ראשה של הרמיוני...
_______________________________
תכתבו בתגובות מי אתם חושבים שההורה האלוהי של הרמיוני
(אין מצב שמישהו מצלח לנחש את זה)
YOU ARE READING
פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס
Fantasy*גמור* אני יודעת שיש הרבה סיפורים כאלה אבל הרבה מהם לא גמורים והסיפור הזה שונה מהשאר תקופת זמן: אנבת' ופרסי בני 18 (שנה אחרי המלחמה בגאיה). (חוץ מסולאנג'לו אני לא נותנת חשיבות לגורלו של אפולו) הארי פוטר וחבריו בדיוק עמדו להתחיל את השנה החמישית בהו...
