נ.מ. הרמיוני
ירדנו מכלבת השאול והתחלנו לרדת במורד הגבעה, ברגע שנכנסנו לגבולות המחנה אור הופיע מעלי, כולם השתתקו אחרי דקה בערך פרסי אמר "ברוכה הבאה למחנה החצויים, אחות קטנה" וחיוך התפשט על פניו
הבטתי למעלה וראיתי את ההולוגרמה בצבע ירוק ים בצורת קלשון, לקח לי רגע להבין מה זה אומר 'הכירו בי' הייתה המחשבה היחידה שהייתה לי בראש
(ה.כ. עכשיו באמת מי ציפה לזה שהרמיוני בת פוסידון?)
כשאנבת' יצאה מההלם היא אמרה "פרסי, קח את הרמיוני לכירון. תאליה, נראה לי שפייפר וג'ייסון אמורים להיות כבר במחנה, בואי נלך אליהם"
"טוב... וארגנתי לנו דייט על החוף היום בשמונה" אמר פרסי ונתן לאנבת' נשיקה קטנה
(השעה הייתה סביבות חמש אחר הצהריים)
אני ופרסי המשכנו לרדת במורד הגבעה, לכיוון בית גדול.
מרפסת בכניסה של הבית ישבו שני גברים ששיחקו קלפים, אחד על כיסא גלגלים שאני מניחה הקנטאור והשני היה אדם שמנמן ונמוך עם פחית דיאט קולה ביד
"כירון, הנה החצויה חדשה" אמר פרסי
"כבר הכירו בה?" שאל כירון בסקרנות, האמת שכירון מזכיר לי קצת את דמבלדור
פרסי הנהן בהתרגשות ואמר "זאת הרמיוני גריינג'ר, בת פוסידון"
שני האנשים במרפסת היו בהלם
"נעים להכיר העלמה גריינג'ר" אמר כירון לאחר שיצא מההלם והפנה את ראשו לפרסי "פרסי, אולי תיקח את אחותך החדשה לסיור במחנה ותראה לה את הביתנים. ואחר כך תוכל ללכת להתארגן להיום בערב"
פרסי הנהן והלכנו לכיוון הרבה ביתנים
"המקום הזה מדהים" אמרתי
"אני חושב שאנבת' הסבירה לך כבר הכול, אבל לא נורא" הוא אמר והלכנו לכיוון ביתן שהיה מקושט באלמוגים שהנחתי ביתן פוסידון- אבא שלנו
"טוב, חוץ ממני וממך יש גם את טיסון שהוא קיקלופ... וזהו. אין לנו עוד אחים. לפחות לא כאלה שהגיעו למחנה ואבא הכיר בהם" הוא אמר ונכנסנו לביתן "תבחרי לך מיטה"
"רגע אין פה הפרדה?" שאלתי
"בעיקרון לא... אבל שמחנה יופיטר בא לבקר ניקו משתמש בסדין כדי שלאחותו יהיה יותר נוח. אם את רוצה אני יכול לסדר את זה תוך רגע"
"כן. זה יהיה נהדר" אמרתי לו
"שימי את הדברים שלך ונמשיך בסיור"
עשיתי מה שפרסי אמר ושמתי את הדברים שלי על אחת המיטות הריקות
הלכנו לחדר האוכל, האמפיתיאטרון, זירת הקרבות, למטווח חץ וקשת ושהגענו לשדות התות ראיתי סאטירים -לפי מה שאני יודעת ולפי מה שאנבת' ופרסי סיפרו לי- מחציתן אדם ומחציתן תיש, הם ניגנו בחליל. שאחד מהם ראה אותנו הוא הפסיק לנגן וניגש אלינו
"פרסי" הוא קרא אחד הסטירים ונתן לפרסי חיבוק
"טוב לראות אותך, גרובר" אמר פרסי
"ומי את?" הוא שאל אותי
"הרמיוני גריינג'ר, בת פוסידון" אמרתי ונראה שזה הפתיע אותו מאוד
"טוב, תיהנו בסיור אני צריך ללכת לדפנה" הוא אמר "ופרסי, בהצלחה היום בערב"
"רגע... פייפר סיפרה לכל המחנה?" שאל אותו פרסי לפני שהלך
"רק למי שצריך" השיב לו גרובר והלך ליער
"מי זאת פייפר?" שאלתי את אחי הגדול (כל הקטע שעכשיו יש לי אח גדול ממש מוזר לי)
"פייפר היא המדריכה הראשית של ביתן אפרודיטה, היא עוזרת לי במתנה לאנבת' "
"לאן עכשיו?" שאלתי אחרי כמה דקות
"לחוף, אני רוצה לראות איזה כוחות יש לך" הוא אמר בחיוך והוביל אותי לכיוון החוף שהיה קצת רחוק מאיתנו
נ.מ. פרסי
"אז מה תכננתה לאנבת'? " שאלה אותי הרמיוני בדרך לחוף
"אני מתכנן להציע לאנבת' היום בערב" אמרתי לה, היא נראתה בהלם
"אתם לא בני 18?"
"כן, אבל בהתחשב בכל מה שעברנו זה בסדר"
"טוב, בהצלחה. אני בטוחה שהיא תגיד כן" אמרה הרמיוני. שמחתי לשמועה אותה אומרת את זה, זה עודד אותי.
"בואי נראה מה את יודעת" אמרתי בהתרגשות שהגענו לחוף וקפצתי למים
"מה אתה עושה?" היא שאלה אותי מופתעת
"נכנס למים, בואי גם זה ממש כיף"
"אבל הבגדים שלי יירטבו"
"הם לא, אלא אם כן את רוצה בכך" אמרתי לה והיא קפצה למים
"אוקי, עכשיו תתרכזי תדמייני את המים בצורה כלשהי"
הרמיוני עצמה עיניים, התרכזה במים הסובבים אותה, בועת מים קטנה עלתה מהים והתחילה לשנות צורה לכוכב
"עכשיו תפתחי עיניים" הרמיוני פתחה את עיניה מופתעת ממה שיש מולה
"אני הצלחתי" היא קראה בקול
במשך חצי שעה המשכנו לבחון את הכוחות שלה, היא קיבלה אותם כוחות כמו שלי (חוץ מרעידות האדמה)
התחלנו ללכת לכיוון ביתן 3
'אני חייב להזדרז קבעתי עם אנבת' עוד עשרים דקות בחוף' חשבתי והתחלנו להגביר קצב.
CITEȘTI
פרסבת' והחצויה החדשה בהוגוורטס
Fantezie*גמור* אני יודעת שיש הרבה סיפורים כאלה אבל הרבה מהם לא גמורים והסיפור הזה שונה מהשאר תקופת זמן: אנבת' ופרסי בני 18 (שנה אחרי המלחמה בגאיה). (חוץ מסולאנג'לו אני לא נותנת חשיבות לגורלו של אפולו) הארי פוטר וחבריו בדיוק עמדו להתחיל את השנה החמישית בהו...
