Dangerous Love [1]

פרק 51- תזמון גרוע

סילביה-

רפאל שובר לו אצבעות, מכה אותו עד זוב דם. הבנאדם מתחיל לחרחר, לגנוח ולדמם ברמה מפחידה. מה הוא עושה לו?!

מה מיכאל לחש לו שהרגיז אותו כלכך?

מה שכן, רפאל הבטיח שיחסל את אישתו, אחיו ובניו. לגעת בנשים? חשבתי שהוא לא מסוגל לזה. על מי אני עובדת, אני מכחישה. זה רפאל, הסדיסט והאכזר.

"תזיין אותו!" קול קורא מהקהל ומעודד את רפאל, הוא ממשיך ולא עוצר. רפאל מכה אותו, תחת מיכאל מתגבשת שלולית גם מוזהבת באדום עז.

הדם על פניי, שלולית הדם תחתיי.
ויקטור מכה בי בשוט ואני צורחת.
אני מתה או שעדיין לא?

גופי מתחיל להגיב. רפאל צדק, זה קרב אכזרי שלא אוכל לעמוד בו. פאק. מיכאל לוחש לו משהו נוסף ושניה לאחר מכן צרחתו מקפיאת הדם מהדהדת במרחב.

צמרמורות מכות בי, רפאל יוצר איתי קשר עין בפעם השניה ואני מתאפקת שלא להסגיר את האימה והגועל שלי. מוחי רוצה שאעזוב, אך פקודתו של רפאל מהדהדת במוחי.

'לא לקום מהמושב'
'לא לקום מהמושב'

פאק. הלב שלי מחסיר פעימה כשאני רואה שדם ניתץ באוויר ומכתים את גופו השרירי והחטוב של רפאל. עוד איברים כרותים.

צרחה מאופקת.
צרחה אילמת.
צרחה מלווה בנשיפות איטיות.

הוא חצי מת, גוסס.
ורפאל ממשיך, לא פאקינג עוצר.
הוא משתגע? מה יש לו?

עיניי לא מסוגלות עוד להביט במחזה.
אני לא מסוגלת שלא לצרוח ולעצור את הכל. אני לא מסוגלת לשתוק ולא להסגיר אף רגש. אני לא פאקינג מעוניינת לצפות במוות האיטי וחולני הזה.

ליליאן מתקשחת לצידי, לא מסירה את עיניה מהמתרחש. היא מבינה שאני לא בשליטה עצמית על גופי. היא מבינה שרפאל איבד את כל שליטתו העצמית. גם ברונו נראה נדהם במיוחד.

נשימותיי מואצות ובחילה מטפסת בי. כל עיניי האנשים סביב מביטות בי, בוחנות וסורקות את תגובתי למעשיו של רפאל.

רפאל לוחש לו משהו באוזן ואז חונק אותו בידיים כמו שעשה לכריסטיאן ביום שבו נפגשנו לראשונה.

לא. אני לא יכולה לראות את זה יותר.

נקודות שחורות מרצדות בעיניי ואני מנסה להישאר מרוכזת. גופי צורח לי לברוח ולרוץ כמה שיותר רחוק מזה. ליבי דופק חזק יותר, מאיץ בי הכל הכוח.

עיניי מתנגשות בפעם השלישית עם רפאל והוא רואה את הדילמה בעיניי. אני לא מצליחה לעצור את עצמי ואני לוקחת את רגליי ורצה, מתרחקת כמה שיותר מכל האלימות.

אני לא מביטה לאחור, לא מסוגלת ליצור עם רפאל קשר עין נוסף. ליליאן וברונו לא קמים אחריי, התדמית שלהם מעל הכל. הם נולדו לזה, לעולם עם אלימות ורצח. אני לא.

לחישות בקרב היושבים רודפות אותי כשאני רצה אל היציאה, בורחת עד שמוצאת שירותים במסעדה שבקצה הרחוב. אני מכניסה אוויר לריאותיי ונרגעת.

פאק. רפאל ירצח אותי.

אני מקיאה קיבה חצי ריקה, ושוטפת את פי. המראה משקפת את פניי בצורה נוראית, אני חיוורת ועיניי נראות בטראומה ממשית.

"את בהחלט מזמינה אותי לדפוק אותך כשאת לבושה ככה" אותו קול סוטה שוב מכה באוזני, אך הפעם הוא מולי ואין לי כל דרך להתחמק ממנו. ניקולאס. הוא שתוי, מפיו נודף ריח האלכובול המוכר לי ובידו בקבוק נוסף.

הוא היה שיכור כבר קודם?

"מ..מה?" אני מצליחה לשאול בגמגום קל.

ניקולאס זורק את ראשו לאחור בחיוך מסתורי ונבזי, מצחקק לו בצרידות. הוא גבר נאה, אך חזותו הדוחה לא מאפשרת לו להתחבב עליי.

"את מפתה עם השמלה הקצרצרה הזאת שלא מכסה את התחת העגול שלך" הוא אומר לי, נלחץ אליי ומאלץ אותי להידבק אל השיש.

"אתה שיכור, שחרר" אני נוהמת, מעיפה לו סטירה חזקה והוא בתגובה מרים את גופי הקטנטן אל השיש ומציץ מתחת לשמלתי.

"את מלאך.. את פשוט.." הוא לא יודע מה לומר, שיכור מידי. הוא לא שולט בעצמו.
הוא שוב מציץ מתחת לשמלתי, מקבל הצצה לתחתון הלבן שאני לובשת.

אני מנסה לבעוט בו "תפסיק חתיכת סוטה" המכות שלי לא משפיעות על גודלו וניקולאס רק מחייך אליי חיוך שיכור ועייף.

"אני צריך זיון ואת תספקי לי אותו" הוא קובע, שולח את ידו בין רגליי וממשש אותי שם. אני קופאת, לא מצליחה לדבר.

הפעם האחרונה שמישהו נגע בי באופן דומה היה כשהייתי מוחזקת אצל היפנים. אלכסנדר יחד עם חבריו, בזמן שויקטור צופה בזה משועשע. לא אשכח את החיוך השטני שלו.

"לא.." אני בולעת את רוקי, להיאנס שוב. אין לי כבר כוחות לעצור את זה. אלכסנדר ממלמל משהו ומצחקק, מעלה את שמלתי מעלה בכוח.

אני שותקת, כבר נמאס לי להתנגד לזה "תזיין אותי כבר, תדפוק אותי כמו שאתה רוצה" אני אומרת לפני שגופו נשלף מעליי ומוטח אל הרצפה.

מול פניי הוא מופיע, רפאל.
מראהו פרוע, על שיניו מעט דם.
והוא פאקינג זועם.

הוא שמע אותי.