פרק 1- הקאפו של ניו יורק

6.7K 133 37
                                    

רפאל-

אין אחד שלא מכיר את השם שלי. השם שלי מתנשא לפניי.

רפאל קוסטלו, הקאפו של ניו יורק.

קר, מאיים, מטורף, אכזרי. השמועות רצות בקצב ועל פניי מתפשט חיוך מעוות ואכזרי. הם צודקים. חוסר הרחמים שלי זה מה שהופך אותי למסוכן. אני לא רואה בעיניים. הקאפו החזק ביותר, זה אני.

מבין שלושת האחים, אני האח הבכור. אני האח שסבל הכי הרבה. אחריי התאומים נולדו, ליליאן וברונו בני ה24 קטנים ממני בשש שנים. כולנו עברנו תלאות, האבא המזדיין שלנו חורחה השאיר בנו צלקות של טירוף, רצח, שיגעון.

אני איבדתי את זה באותה התקופה. חורחה רצח את אימי לנגר עיניי, הוא השליט עליי טרור ואני לא אשכח את אותו הרגע שנאטמתי רגשית.

בעבר- רפאל בן 10
הצרחות לא פסקו, צרחות מעוותות של אימי בכל פעם שאבי הגזים, שהכה אותה עד זוב דם. הוא היה מכה נשים ואונס אותן, לא רחמן.
ביום בהיר אחד אבא התהפך עליה, בלי שום סיבה. תמיד ניסיתי להגן על אימי כמה שיותר ללא הצלחה ושם, פאקינג נשברתי.
"בבקשה חורחה תפסיק" יללותיה של אימי נשמעות חלושות ככל שהמכות ממשיכות. רצתי אל עבר הסלון, כולי רועד. מעולם לא ראיתי את אבי עצבני כלכך.
"את בגדת בי ליסיה ואת יודעת מה העונש על בגידה.." סינן לה בקול קשה, עיניו הראו טירוף. פחדתי כמו שלא פחדתי מימיי, אימי הייתה שכובה על הרצפה כשגבה החשוף מופנה אל אבי כשהוא מכה אותה בשוט. דם. הרצפה דם. דם בכל מקום.
"אבא תפסיק!" צרחתי בלי שליטה רץ לעבר אמא המסכנה ששכבה כמעט דוממת ללא רוח חיים. חורחה הביט בי בחיוך מטורף שבישר רעות "תתרחק רפאל, אתה עכשיו תתחשל בלי דמעות. אני מובן?!".
קולו הרעיד את כל הבית. ברונו וליליאן רצו אלינו, רואים את המתרחש. ליליאן... לא. אסור לה לראות את הזוועות האלו. היא הבת של אמא. הטירוף נטף מאבי.
"ברונו" סיננתי באוזנו "קח את ליליאן מפה ותנעל אותה בפאקינג חדר, עכשיו!". הוא עשה כדבריי בזמן שליליאן התנגדה לו בתוקף, מורידה כמה דמעות מזויינות.
חורחה התקדם אליי כשסכין בידו, "ובכן, קח את הסכין רפאל". הנדתי בראשי. הוא רוצה שארצח את אמא?! אימי יבבה חרישית ואני נדרכתי "עזוב אותה".
"זו פקודה ישירה של הקאפו רפאל" קולו עלה לא יותר מלחישה מאיימת "קח את הסכין!". לקחתי אותה ברעד מידו, הפחד זורם בעורקיי.
"תשסף את גרונה" ציווה אבי, מניח את ידו על כתפי.
"לא" הרמתי את קולי, מתנגד.
"אתה מתנגד לי רפאל?" שאל בטון נמוך ומסכון, טון אפל. עיניו השחורות התכהו אפילו יותר, הוא בעט בי תפס את גרונה של אימי כשהיא משתעלת ויורקת דם. לא יכולתי לעשות דבר.
"לא בבקשה.." לחשתי ברעד, קפוא ונטוע במקומי.
אבי שלף סכין נוספת "המוות הזה על אחריותך" ושיסף את גרונה של אמא לנגד עיניי.

שום דמעה לא נזלה מעיניי באותו היום, הייתי מבועת לחלוטין. יומיים לאחר הרצח של אימי, דאגתי לשסף את גרונו של אבי בעצמי, נוקם את נקמתי ונקמת משפחתי האבודה. רק לאחר תקופה הבנתי מה עמד מאחורי הרצח הזה. הייתי מזועזע.

Dangerous Love [1]Where stories live. Discover now