Dangerous Love [1]

פרק 7- הבחורה הלא נכונה

סילביה-

העייפות משתלטת עליי, אני מותשת לחלוטין. נפשית, פיזית, רוחנית או מה שתרצו. אני גמורה ולא בגלל שגמרתי במיטה, כי אני פשוט חסרת כוחות ליום הזה.

רפאל רוצה שנלך לקנות יחד שמלה לחתונה, הוא אמר לי שהוא לא סומך על הבחירה שלי.
זה מזל רע כשהבעל רואה את שמלת הכלה לפני החתונה אבל האמת.. יש לי מזל רע בכל מקרה, אז מה זה משנה?

אכלתי את הפנקייקים שהכנתי לעצמי ומתאו נכנס אל המטבח, מתיישב מולי ומפלח לי פנקייק.

"ראיתי את זה" אני אומרת באדישות כשהוא לועס חתיכה קטנה ממנה.

"אני שונא לראות את הטבעת הזאת על האצבע היפה שלך" הוא ממלמל חזרה והנה שוב הקור והאדישות הרגילים שלו. מאז האירוסים, הוא לא מביע שום דעה כלפי הקשר. הוא מתנגד בתוקף אבל הוא לא יוצא כנגד החלטתי והחלטת הקאפו.

"לא רק אתה, אני שוקלת להוריד אותה" זאת האמת. הטבעת גורמת לי להרגיש כאילו אני הרכוש של הקאפו. הטבעת הזאת מסמנת אותי כאישתו של הקאפו ולא.. אני אישה חופשיה.

"אל תסתבכי במה שלא צריך" קולו משתנה למשהו לא ברור. אני מגחכת "אתה מצחיק מתאו, אמרו לך את זה פעם?".

הוא מניד בראשו בצורה הכי אדישה שיש ואני קופצת עליו בחיבוק "אין עליך בעולם".

"אני מבין שיש פה חיבוק פרידה רציני" קולו הבס של רפאל הורס את הרגע שלנו. זקרתי לו לו אצבע שלילית "הורס שמחות".

רפאל מתעלם מהאצבע השלישית שנקפתי לעברו ומחווה בראשו לעבר הדלת "יוצאים סילביה" הדגיש את שמי ופאק.. למה זה נשמע כלכך טוב בפה שלו?

מתאו נעמד במקומו, מאיים "רפאל, אם נופלת לאחותי אפילו שערה אחת מראשה אני אחפש אותך וכשאני אמצא אותך, המוות שלך יהיה התענוג הכי גדול שלי".

המבט הזחוח שהתפשט על פניו של רפאל הבהיר לי שלא לקח את האיום ברצינות "אל תדאג, היא בידיים טובות".

"כן בטח.. הקאפו של ניו יורק. איזה ידיים טובות יש לך בדיוק?!" אני אומרת באירוניה כשאנחנו יוצאים מדלת אחוזתי.

"את רוצה שננסה אותן עלייך?! אני יודע לשתמש בהם מצויין, במיוחד במיטה".

מרוב הגועל והבוטות שלו נחנקתי מהאוויר, מאדימה.

"מה קרה נסיכה?! נחנקת מכמה מילים יפות?" רפאל עוקץ אותי אבל לא מסיר את עיניו מהכביש. דיי, זה מספיק לי כל העיניין הזה.

"לא, זה פשוט דוחה אותי אבל אני לא דואגת, כי לעולם לא תניח עליי את הידיים שלך" האתגר והעקיצה נשמעו בקולי. רפאל עוצר את הרכב ומרוב המהירות עפתי קדימה, מזל שיש דבר כזה חגורה אחרת הייתי נמרחת על  השימשה.

"מה אתה דפוק?!" סיננתי בכאב כשהוטחתי חזרה אחורנית במושב, רפאל בוחן את עיניי. הוא רוכן לעברי ולוחש "יגיע יום וזה יקרה, אני מבטיח לך נסיכה".

רפאל נותן גז ואני משותקת, המילים שלו מחרמנות אותי ואני מצמידה את ירכיי כדי להרגיע את הזרם שמאיים לפרוץ באיברי.

"אני מקווה שאת בתולה בשבילי"

אני מנסה שלא להראות את הלחץ שחשתי, כי לא.. אני ממזמן לא בתולה. נאנסתי ואף אחד לא ידע על כך, אפילו לא אבי.

"אתה לא תיגע בי, תפסיק לפנטז" השיטה הטובה ביותר להגנה היא ההתקפה, זה מה שעשיתי. זה פשוט לא יקרה.

אנחנו מגיעים אל מרכז הקניות הגדול בשיקגו. נראה כי הוא די מתמצא באיזור יפה. גלגלתי את עיניי כשיצא לפתוח לי את הדלת. הורדתי את חגורתי וירדתי בעצמי "אני לא צריכה שיפתחו לי את הדלת, אל תטרח".

רפאל מתקשח אך לא מגיב, הגענו אל מרכז חנות השמלות הגדולה ביותר בשיקגו. פאק.. יש כאן כלכך הרבה. אני בוחנת את כל השמלות עד שאחת מהן תפסה את תשומת ליבי.

שמלה ארוכה בצבע לבן שמנת, חשופה בחזה עם כתפיות הנופלות מהכתפיים. קצרה מקדימה ומתארכת מאחור. אני מודדת את השמלה ופותחת את התא "אותה לוקחים" אני אומרת.

רפאל מניד בראשו "היא חשופה מידי". אחרי חצי שעה של מדידות הגעתי למסקנה שכל השמלות בחנות חשופות בשביל רפאל.

"אתה לא תחליט איזה שמלה אני לובשת" אני מסננת לו בזעם "אם אני רוצה אני אבוא לחתונה גם בחזיה ותחתונים".

אני נכנסת חזרה אל התא, מורידה את השמלה ומחזירה את בגדיי הקודמים. אני מורידה את ראשי כדי לבחון את הטבעת המוזרה שרפאל העניק לי, לא יצא לי לחקור עליה. היא בהחלט יפייפיה ויקרה מאוד, מפונפנת לגמריי.

אני מרימה את ראשי אל המראה ופוגשת בו מאחוריי. אני פותחת את פי לצעקה אך ידו בולעת את קולי.

"תקשיבי נסיכה, בחזיה ותחתונים את תהיי במיטה שלי כל לילה אבל שמלה תהיה לך, אני מובן?!" עיניו היו קטלניות, רכושניות וקנאיות.
לעזאזל איתו.

"לך תזדיין" אני פולטת וסוטרת לפניו כשהוא מוריד ממני את ידו.

פניו של רפאל השתנו בשניה, משהו התכהה בו נראה אפל הרבה יותר. הוא מרים אותי על כתפו ולוקח אותי חזרה אל הרכב.

"יש לי רגליים, שחרר כבר טמבל" העצבים נוטפים ממני, השנאה שלי אליו ברורה.

"אם תמשיכי לעשות סצנות אני לא אהיה כזה נחמד" הקול הזה הרתיע אותי, הוא מניח אותי במושב וחוגר אותי. נשפתי בתסכול, איפה מתאו וכריסטיאן כשאני צריכה אותם.

לפחות כריסטיאן מוגן ובטוח עכשיו, זה מה שחשוב.

"אני מתעבת אותך" סיננתי לו.

רפאל לוקח אותי למקום אחר, ומגיש לי שמלה לבנה מכוסה ושמרנית בכמעט כל פאקינג מקום.

אם אני הולכת לסבול אותו לשארית חיי, לפחות שזה יהיה הדדי.

רפאל קוסטלו נפלת על הבחורה הלא נכונה.