פרק 21- פיגמה ודייט

2.5K 80 10
                                    

רפאל-

סילביה לא יוצאת לי מהראש. מעולם לא חשבתי שבחורה תצליח להדליק אותי לאורך זמן. אני לא חי על סטוצים, ואני לא חי על זוגיות. אני לא מאמין באהבה. אבל אולי איתה זה יכול להיות שונה?

יש בה משהו מושך, היופי שלה, החיוך שלה. העקשנות והסקרנות שיש בה. הדאגה שלה כלפי שהיא מנסה להכחיש. היא נכנעת לי לאט לאט בלי ששמה לב, היא טובעת עמוק בתוכי. יבוא יום ואני אסמן אותה שתהיה שלי.

אני יוצא לחצר המשקיפה על הבריכה ומדליק סיגריה, מכניס אותה לפי. אני חייב להרגיע את הצרכים שלי כי אני לא פאקינג הולך לאנוס את אישתי. אני אעשה הכל, חוץ מלאנוס. עד שלא תהיה מוכנה לי אני לא אקח ממנה את בתוליה.

סילביה יוצאת לחצר כשקולטת אותי עם הסיגריה בפי, שואף ונושף.

"תן לי אחת" החולצה עם המחשוף שלבשה כאילו נועדה בשבילי, בשביל להוציא לי את העיניים.

"את מבקשת סיגריה, נסיכה?" אני מגחך ולוקח עוד שאכטה לנשמה שפאקינג אין לי.

אין מצב שאתן לנסיכה שלי לעשן. לא קורה.

"לא מבקשת, דורשת" היא מתקנת את עצמה בגבה מורמת ומושיטה לי את ידה "אני צריכה רק סיגריה אחת".

מבטי ננעל ומטפס אל פניה היפות. עיניה דורשות ממני סיגריה ואני מניד בראשי "את לא מעשנת" אני מחליט.

סילביה מחזירה לעצמה את ידה "אתה לא רציני. לא לימדו אותך לחלוק עם חברים? או במקרה הזה עם פאקינג אישתך?".

איך שאמרה אישתך בזילזול אני מזדקף לישיבה ממצב השכיבה שבו הייתי "לא פאקינג קורה נסיכה".

"אם לא תתן לי אבקש מליליאן" היא עוברת לאיום, חיוכה מתרחב. פאק.

"היא לא תתן לך" אני מרצין.

"שנבדוק?" סילביה הולכת לליליאן היושבת בצידו השני של הבריכה ואני מגלגל את עיניי.

"בואי" אני קורא לה, סילביה מצחקקת והצחוק שלה זה הדבר הכי יפה ששמעתי, פשוט מלאכית קטנה.

אני שולף מהחפיסה שלי סיגריה ונותן לה אחת "אל תתרגלי". סילביה קורצת לליליאן ואני מבין איך הראש שלהן עובד בשיתוף פעולה.

איך אני נופל לתעלולים שלהן כל פעם מחדש.

"אני לוקח אותך לדייט היום בערב" אני מודיע לה כשהיא מדליקה את הסיגריה. סילביה שולחת לי מבט מבולבל ופולטת גיחוך "מה?".

"מה ששמעת" אני שוב עובר למצב שכיבה, לא טורח לראות את תגובתה.

"ומה אם אסרב?!" ההתגרות שלה משעשעת אותי.

"אין אופציה כזאת" סילביה ואני מביטים זה בזה, עקשנים כל אחד בדעתו שלו.

"אתה חתיכת טמבל רציני" היא פולטת לי באומץ, לא מורידה את עיניה משלי.

"טמבל שמקבל כל מה שהוא רוצה" אני אומר לה בזמן שהיא דופקת לי פרצוף עצבני.

"הכל חוץ ממני".
_______________________________________

סילביה-

"אני לא פאקינג יוצאת איתך לדייט רפאל, תשכח מזה" אני מתנגדת לו בתוקף, חסר לי רק לצאת עם הפסיכופט הזה מהבית ואני מסודרת לכל החיים. כל עוד אנחנו במרחק זהיר זה מזה אין לי בעיה אבל דייט? לא.

"אני מזכיר לך שיש לך בדיוק עוד חצי שעה להתארגן או שאאלץ לקחת אותך כשאת לבושה ככה" הוא רומז לי בחיוך קטן.

עם פיגמה? נראלך טמבל.

"רפאל, בלי להעליב" אני מתחילה לומר "אני לעולם לא אצא איתך לדייט".

רפאל שקט, והשקט הזה מפחיד. עיניו מתכהות והופכות לקרות "עשר דקות נשארו לך".

פאק מה. איך?!

אני לא רוצה להרגיז אותו, אני רק רוצה שירד מהגב שלי ושיתעסק בעניינים שלו. רפאל יוצא מהחדר ואני מתקשרת אל כריס, נזכרת שלא שאלתי לשלומו במשך הרבה מאוד זמן.

"סילביה!" אני מרגישה את חיוכו גם מעבר לקו הטלפון "את בסדר? הכל טוב שם? הוא לא נוגע בך נכון?" הוא ממטיר עליי כלכך הרבה שאלות ואני לא יודעת מאיפה להתחיל.

"תקשיב, לא נשאר לי הרבה זמן" אני אומרת במהירות "הוא לוקח אותי לדייט עוד עשר דקות, הכל בסדר פה וכמובן שאני מתגעגעת אליך ואל המשפחה שלי הכי הרבה בעולם".

"הוא מתנהג אלייך טוב?" הוא מעדן את השאלה שרצה לשאול אותי ואני מצחקקת.

"הוא בסדר" זו התגובה היחידה שאוכל לספק לו. הוא רצח את השומר שלו, הוא רצח איזה אחד שהתחיל איתי במועדון.. אבל חוץ מזה הוא בסדר.

הוא פסיכופת.

"אני אוהבת אותך כריס, אתקשר שוב בקרוב" אני לוחשת לו והוא לוחש לי חזרה "מחכה לשיחה הבאה".

רפאל לא טורח לדפוק על הדלת, מזל שבדיוק ניתקתי את השיחה. הוא לבוש יפה, מכובד. החליפה יושבת עליו טוב ומדגישה את גופו המחוטב.

"למה את עדיין בפיגמה?" הוא שואל בקוצר רוח ואני מגלגלת את עיניי "כי אני הולכת לישון מוקדם היום". אני מפהקת ועושה זאת בכוונה.

רפאל לא זז ממקומו, הוא רק נועץ בי מבט קטלני שעושה לי ג'לי ברגליים.

"סילביה" שמי מתגלגל על לשונו וזה נשמע כלכך טוב כשזה יוצא ממנו "אל תמתחי את הגבולות שלי אחרת את תכירי את הצד הפחות נחמד שלי".

"אתה לא יכול פשוט להודיע לי שאתה לקח אותי לאיזה דייט דפוק! זה לא עובד ככה, לפחות לא איתי" אני אומרת לו חזרה, הכעס גואה בי.

הוא לא פאקינג ישלוט עליי.

לא עוברת שניה ורפאל מצמיד אותי אל הקיר הקרוב "תשקלי מילים סילביה, זה לא מוצא חן בעיניי".

אני מנסה להאבק בו "שחרר ממני" אני נוהמת עליו, נמאס לי ממנו ומהאובססיביות הדפוקה שלו אליי "שום פאקינג דייט לא הולך לקרות היום".

"בזה את טועה יקירתי" הטון שלו משתנה ואני מורמת בכוח על כתפו היישר אל הרכב.

בפאקינג פיגמה.

Dangerous Love [1]Où les histoires vivent. Découvrez maintenant