Dangerous Love [1]

פרק 4- לקח, משא ומתן

סילביה-

ברגע שהגעתי הביתה מותשת ומובסת קיבלתי שיחת נזיפה מאבי. כאילו לא הספיק לי כל הזוועות שעברתי עכשיו.

"את חסרת אחראיות לחלוטין, את יודעת כמה דאגתי?!" אבא נוזף בי כבר שעה וממשיך "ועוד כריסטיאן שם, איך גררת אותו לכל זה?!" מתאו נועץ מבט לא ברור באבי.

"תן לה להתאושש, היא עדיין בטראומה" הוא משתתק כשמבחין בפרצופו הכועס של אבא.

"אני מצטערת" אני אומרת ועולה לחדרי. העצבים והתסכול זורמים בעורקיי. רפאל קוסטלו אתה כלכך תצטער על זה. אני מתעבת אותך, חתיכת טמבל.

דפיקה על דלת חדרי מעירה אותי מהמחשבות ואני מתקשחת כשמביטה באחי הגדול מתאו נכנס אל החדר ומתיישב מולי, בכיסא.

"דיברתי עם אבא קודם לגבי כריסטיאן" הוא מתחיל לומר ואני מנסה לומר משהו אך הוא מקדים אותי "הוא אמר שרפאל קוסטלו והוא קבעו פגישה לדון על המצב הכללי ועל החזרת כריסטיאן".

הקלה התפשטה בחזי "אבל באיזה מחיר? הוא אמר לך?". אין מצב שרפאל קוסטלו פשוט ישלח לנו את כריסטיאן על מגש של כסף, הוא ירצה משהו בתמורה אליו.

"אני לא רוצה לחשוב מה עובר במוח המעוות שלו אבל אל תדאגי, אבא ואלכסנדר ילכו לפגישה וישחחו על זה עם רפאל וברונו".

הרגשה רעה התפשטה בי "מה הדבר הכי גרוע שיוכל לבקש בחזרה?" אני שואלת ומקווה שהטעות שלי לא עד כדי כך חמורה.

היה שקט ולבסוף מתאו נאנח "אותך סילביה, אותך".
_______________________________________

רפאל-

אני וברונו יושבים במקום הקבוע להתמקחויות ופגישות, חדר העבודה שלי. הוא מקום להרבה מאוד אקשן.

"אז מה ההצעה שלך בנוגע למצב? מה אתה רוצה לקבל במקום כריסטיאן?" שואל מארק והקונסליירי שלו מתערב.

"אנחנו מוכנים לשלם לך כל סכום שתרצה" מבטיח הקונסליירי "חמישים מיליון, מה דעתך?".

פאק.. זה הרבה. כריסטיאן הזה חשוב להם עד כדי כך?!

אבל שום דבר לא משתווה לדבר האמיתי שאותו אני רוצה. אותה. את סילביה. היא שלי מאז שכף רגלה דרכה במקום הזה.

נשענתי כך שכפות ידיי על השולחן, אני יודע לנהל משא ומתן טוב מאוד "תראה.. חמישים מיליון זה סכום מכובד מאוד אבל זה לא הדבר האמיתי שאותו אני רוצה לקבל" חיוך זעיר בין שפתיי.

"בוא נשמע" אומר מארק, הקונסליירי שלו גם הוא כמוהו, כולו אוזן קשבת.

"אני רוצה את ידה של סילביה" אני אומר ורואה שמארק נגד הרעיון, שפת גופו מראה זאת.

"לא אאפשר זאת" החיוך של מארק נמחק מפניו. ברונו ממשיך אותי.

"תראה, אנחנו מבינים את ההתנגדות שלך אבל תחשוב על זה בהיגיון רגע" ברונו אומר בטון בטוח, "יש לנו אויב משותף ומעולם לא כרתנו ברית, למה שלא נתחיל ליצור ברית חזקה בין המאפיות?! נוכל להתחזק ולהכפיל את כוחנו נגד היפנים".

אלכסנדר חושב לרגע מה לענות והקאפו חושב על ההצעה "תמשיך..".

"כמו שאמרתי, זה יכול לחזק את המאפיות ובנוסף לזה תובטח לבת שלך הגנה תמידית על ידינו, הרי היא תהיה אישתו של רפאל" אומר ברונו ומפתיע אותי בדברי החוכמה שלו.

"בתך עשתה טעות כשדרכה בשטח שלנו, אני מצפה שהיא תשלם את השכר ולא אף אחד אחר. אני מבקש את ידה מארק" אני אומר שנית והפעם האיום מבצבץ מתחת למילותיי.

"היא תמורת כריסטיאן" אני אומר והוא מתקשח במקומו.

"לא יקרה" מארק אומר בקול הקאפו ואני מחייך חיוך מעוות.

"אז אתה שולח את כריסטיאן למות קאפו?! זה מה שאתה רוצה?! זה מה שהיא הייתה רוצה שיקרה לחבר שלה אחרי שסחבה אותו לטריטוריה שלי?!" אני מפעיל עליו את קלף המיקוח, המניפולציה הכי טובה. ברונו מהנהן.

"תחשוב על זה, יש לך בדיוק יומיים להחזיר לנו תשובה אחרת גופתו של כריסטיאן תחזור אליכם בחצאי גוף קטועים" ברונו אומר ואני מחייך.

"מה אתה אומר מארק?! תתקיים ברית בנינו או שלא?" מבטי מבטיח לו שאם יסרב לי, סופו יהיה כמו של המאפיה הספרדית שאותה מחקתי לחלוטין אחרי שמנהיגה התקומם כנגדי. זה מה שיקרה ליפנים וזה מה שיקרה לשיקגו אם יסרב.

"אנחנו צריכים לחשוב על זה" אומר לי הקונסליירי ואני מהנהן בחיוך "יומיים, יש לכם יומיים להחזיר לי תשובה סופית".

"אל תשכחו שזאת תהיה אחת הדרכים שלנו להפוך לקטלנים יותר נגד המאפיה היפנית" מזכיר להם ברונו. אני לוחץ את ידו של מארק.

"תעשה את הבחירה הנכונה" אני אומר בחיוך מפחיד והוא מחזיר לי אחד זהה. הוא ואלכסנדר יוצאים מטרייט בצעדים מהירים.

ברונו מביט בי ומחייך "יש לך משהו לאישה המטורפת הזאת". יש לי תחושה שהוא והיא יתחברו מהר מאוד ברגע שתהיה בידי.

"חכה חכה, זה רק עניין של זמן עד שהיא תהיה שלי" אני מבטיח.

אני מחנה את הרכב בחניה הגדולה ואנחנו יורדים אל האחוזה בצעדים מהירים.

"יש לי תחושה שליליאן עושה צרות בזמן שאנחנו מבלים" ברונו אומר ואני נדרך "כדאי לה לתחבא ממני כי ברגע שאתפוס אותה זה יהיה הסוף שלה".

"ליליאן!" ברונו קורא מהקומה הראשונה.
לאחר כמה נסיונות כושלים הוא בוחר לעלות את ארבעת הקומות בריצה. האנדרלין זורם בו.. אחי יש גם מעלית.

"היא יצאה, כל הרצפה שלה שמלות" הוא אומר ונכנס למצב מגונן "אם רק היית רואה את השמלות האלו..".

אני אשחט אותה ואת השמלות שלה.
אני עולה בריצה אל חדרה, רואה עשר שמלות על הרצפה כולן עם שסע ומחשוף. כל אחת יותר גרועה מהשניה.

"אני עומד ללמד אותה לקח" אני ממלמל לברונו שמגחך מאחוריי. אני אוסף את השמלות מהרצפה ושם אותן בארגז מקרטון, מדליק סיגריה.

"היא תשנא אותך כלכך" ברונו מעיר לי מהצד.
לא אכפת לי. את הלקח שלה היא תלמד בדרך הקשה אם צריך.

"לך תחפש את ליליאן באחד המועדונים שלנו" אני אומר והוא מהנהן ויוצא מהדלת.

האש לאט לאט אוכלת את השמלות ומכלה אותם לחלוטין, שולחת אותן לאלף עזאזלים.