Dangerous Love [1]

פרק 47- יחסים מורכבים

רפאל-

האישה שלי חשבה שאתן לה לוותר על התרופה שלה. היא טעתה, היא תשתה אותה כמו פאקינג גדולה. יש זמן לכל תרופה, וזמנה של התרופה הזאת תכף נגמר.

הגברת עושה בעיות.

סילביה שותה את הנוזל, ובולעת "זה סודה וזה דוחה". שתי כוסות אחרונות, האחת סירופ, השניה פטל.

"אבל תענה לי" היא חובטת בכתפי ואני מצחקק.

"משאיר לך את המסתורין" אני משועשע.

"המסתורין שלך לא תורם לי, תפסיק עם זה" היא חוששת, יודעת שהתרופה קרובה.

"תפתחי את הפה" סילביה מצייתת ואני שופך לפיה את תכולת הסירופ. פניה של סילביה מתעוותות למשהו אחר, והיא מורידה את ראשה לירוק את הנוזל.

"לא.. נסיכה, את בולעת" אני מזהיר בטון קשה, מושך את שערה מעט לאחור ומאלץ אותה לבלוע.

"את יודעת מה יקרה אם לא תבלעי" אני מזכיר לה והיא בולעת, משתעלת ונחנקת.

"אני שונאת אותך.." היא לוחשת, על שפתיה טיפות קטנות וחומות של הסירופ.

"אני אעזור לך בטיפות האחרונות שלך" אני מעביר את לשוני על שפתיה ומנשק אותה, טועם גם את הנוזל יחד עם שילוב טעם שפתיה.

"פאק" היא משתנקת בהפתעה ונאנחת לפי, ברונו מאחורינו כבר נעלם ומזמן לא שם.

אני מוריד את המטפחת מעיניה והיא מתנשפת, שפתיה תפוחות ואדומות, עיניה עייפות "היה לך טעים הסירופ?" היא שואלת לבסוף, עוקצת ומקווה לתשובה שלילית.

"הטעם שלך כיפר על זה" אני מודה ושוב לוקח אותה לנשיקה.
_______________________________________

סילביה-

הוא כלכך.. מרגיז.. וכלכך יפה בו זמנית. אלוהים זה סכנה להיות בקרבתו. הוא מסוכן לי, מסוכן לכל אחד. רפאל קיבל גוף של אליל ופנים של מלאך בדמות השטן.

למה אני זורמת איתו?
למה אני מנשקת אותו?
מה עובר עליי.

הלב שלי לא נרגע, ואני צמאה אליו שוב. אני צמאה כלכך שזה כואב. אני זקוקה לו, לידיים המחוספסות שלו על עורי. אני זקוקה לנשיקות הרטובות שלו ולמילים היפות שלו.

שיט.

סילביה, תתאפסי.

אני כלכך שונאת את ההשפעה שיש לנו עליי, אני שונאת שאני מתרככת מולו. אני שונאת שרק הוא מאפשר לעצמו לגעת בי ככה, להדליק אותי ואז לשרוף אותי.

"זה לא היה כזה נורא, נכון?" רפאל שולף אותי ממחשבותיי ואני מסמיקה. הידיים החמימות שלו על הירכיים החשופות שלי. זה מבעיר אותי.

"כ..כן" ההתנשפות החדה שלי גורמת לו לגחך, הוא אוחז בסנטרי ומיישיר לי מבט. עיניו הירוקות מטריפות אותי "זה היה אפילו טעים".

טעים בשבילו אולי.. בשבילי פחות.

"הבטחתי לך שאענג אותך אם תשתי את הכל, ואני נוהג לעמוד בהבטחות" הלב שלי עוצר. גופי רועד וידיי מתחילות להזיע.

אני רוצה את זה? כן.

"א..ני לא חושב-" אגודלו הלוחצת על שפתיי משתיקה אותי, הוא מרפרף איתה על שפתיי "ששש.. תפסיקי לדבר".

אני מהופנטת, נסחפת לתוך הבור היפה והעמוק שבעיניו. הוא מודע לזה, הוא נהנה מזה.

רפאל מתחיל לנשק אותי, וככל שהוא יורד מטה ככה בחילתי מתעצמת. פאק. האוכל עולה לי. ידעתי שלא הייתי צריכה לאכול.

"ר..פאל" אני ממלמלת, מקווה שיעצור "בחילה".

הוא מרים אליי את ראשו, סוקר את פניי המבוהלות ומרים אותי במהירות אל החדר, מוריד אותי אל האסלה ואני מקיאה.

רפאל תופס בשיערי, מלטף את גבי מאחור ומרגיע אותי. הפאניקה מתגברת בתוכי, זה לעולם לא יפסק?

הרגע שתיתי תרופה להקלת הכאב, אז למה הכאב שלי לא עובר?

אני שוב מקיאה, רפאל מרגיע אותי "הכל יהיה בסדר, תהיי רגועה".

אני מקיאה שוב ובפעם השלישית הדמעות כבר יורדות על פניי נגד רצוני, ללא שליטה. הוא לא רואה זאת אך מרגיש את השקט הכבד שלי, לוקח אותי לחיבוק ארוך ואני מתפרקת.

"מה הם עשו לך נסיכה שלי?" הוא לוחש לאוזני, ושאלתו הופכת לי את הבטן "איך הם שברו אותך ככה?".

אני מתנחמת במגעו ומתנערת ממנו, שוטפת את פי ואת פניי. אני יודעת שהוא קורא אותי, שהוא רואה אותי מפוחדת ומבועתת. רפאל מושך אותי אחריו אל המיטה, מוריד את חולצתו ונשכב אחורנית משעין אותי עליו.

הוא מלטף את פניי ברכות מפחידה "מה הם עשו לך?".

הרבה.
הם עשו לי הרבה.

"הם.. עשו את זה לאט" זה המשפט שהצליח לצאת מבין שפתיי.

"מה לאט?" הוא שואל ברוגע, אך אני מרגישה את דפיקות ליבו המאיצות למשמע דבריי. הוא רותח מזעם, הוא מנסה להישאר רגוע. מגעו בלחיי הופך לגס יותר.

אני שותקת ורפאל לא אוהב את זה.

"תעני לי נסיכה" הקול שלו מתקשה, מתאבן והופך לקר.

"אתה כועס" אני אומרת לו, מוזיזה את גופי לצד השני של המיטה ומניחה את ראשי על הכרית. רפאל נושף בתסכול.

"נסיכה, אני רוצה לעזור לך. תתני לי להקשיב לך" הוא דוחק בי ואני מרגישה מותקפת.

"אני לא מסוגלת" שלושת המילים האלו מרחיקות אותו ממני ואני יכולה לחוש בשינוי המזג שלו. מחם ואוהב למשהו אפל יותר.

"בבקשה?" הוא מפציר בי, אני בולעת רוק ולא מגיבה.

"את רוצה להישאר במצב הזה ולא לתת לי לעזור לך? אין בעיה, תישארי ותתבעי עמוק בכל החרא הזה" אלו מילים קשות, ונועדו בשביל לפגוע.

אני עוצמת את העיניים ומתעלמת מנוכחותו. רגע אחד הוא אוהב ורגע אחר הוא מתנהג כמו מניאק. למה הוא מתנהג אליי ככה?

"אתה פוגע בי".

"לא נסיכה.. את פוגעת בעצמך" הוא יוצא מהחדר וטורק את הדלת.