נ.מ. ויל
אחרי בארך שבוע שאנחנו מרגלים אחרי הילדה, החלטנו שהיא צריכה להיכנס למחנה.
כירון שלח אותי, את לוריה, ואת מג.(שהגיע היום בבוקר)
הלכנו ביער עם המפה שגרובר נתן לנו לגבי איפה שהיא נישערה לשבוע האחרון.
כשהצלחנו לשימוע אותה, עצרנו והקשבנו.
זה נישמע שהיא יורה בחץ וקשת.
הלכנו יותר קרוב עד שהיינו ממש מיחוץ לקרחת היער שהיה המחנה שלה.
המקום ניראה טוב יחסית לעובדה שכל זה נבנה בתוך פחות משבוע. היה שמיכה -שזיהיתי כהשמיכה שתיכננתי לעשות לניקו פיקניק איתו ביער, אבל כשהבאתי אותו למקום הוא לא היה שם- היו גם כמה פיגיונות על השמיכה וכמה חצים דקים -כניראה שהכינה אותם מענפים.
הנערה אבל, היא הייתה באמצע המחנה יורה בחצים על ענף בעץ. עכשיו זה לא היה ענף רחב, זה היה ענף ממש ממש דק. אז העובדה שהיא הצליחה לירות בו -וליפגוע- זה פשוט מדהים.
זאב בא מהקצה השני של הקרחת יער עם אייל מת בפה שלו וסם אותו ליד השמיכה. הנערה פנתה אליו בחיוך ואמרה: "כל הכבוד מירו,"
היא ישבה על השמיכה והוא שכב לידה. "נאכל אותו לארוחת ערב."
הזאב פתאום קפץ לעמידה וריחרך את האוויר. הנערה קמה גם והתחילה לקפל את השמיכה וסמה חצים באשפה ופיגיונות במגפיים שלה.
"מי שמה?" היא שאלה מיסתובבת סביב עם חץ בכוונת.
יצאתי מהשיחים בילדים מורמים והיא ישר פנתה אלי עם הזאב. "רק אני ושתי חברות שלי." אמרתי וסימנתי להם לבוא.
לוריה יצאה ראשונה ומג אחריה. הנערה החליטה להוריד ממנו עין והדריכה עוד שני חצים.
"מה אתם רוצים?" היא שאלה והזאב ילל. "אני יודעת מירו," היא אמרה לזאב.
היסתכלתי עליה והיא ניראתה ממש מוכרת ממקום כלשהו. (הוא לא זיהה אותה כי היא גזרה את השיער לממש קצר, עשים תמונה בסוף של האורך. וגם העיניים שלה נהיו יותר ירוקות אחרי שחזרה לחיים.)
"אז?" היא שאלה.
"באנו לישאול אותך אם את רוצה להיצטרף אלינו," מג אמרה. "רצינו לצרף אותך למנה של אלים-למחצה, חצויים. ילדים של אלים יוונים- וחלק רומים. רוצה?"
הנערה החליפה מבט עם הזאב ואמרה לנו: "תראו את הדרך. אבל שלא אפילו תחשבו על לעשות לנו אמבוש, אני כבר כאן שבוע שלם, אני יודעת את המקום הזה כמו את כף היד שלי. ואם אני ארצה ללכת, אני הולכת, בלי לרגל אחרי הפעם."
"בסדר," מג אמרה והתחלנו ללכת למחנה, עם הנערה עדין מכוונת אלינו חצים והזאב מחזיק את האייל עם הפה שלו.
כשהגענו לקצה היער, קיילה חיכתה לנו וכשראתה אותנו היא אמרה: "היי, אני קיילה,"
הנערה הוציאה עוד חץ וכיוונה גם עליה.
"למה היא כאן?" היא שאלה את מג.
"היא באה לוודא שנחזור בשלום, היא רופאה." מג אמרה וזה כניראה הרגיעה אותה כי היא הורידה חץ אחד.
"מה השם שלך?" קיילה שאלה אותה.
"לא יודעת" היא אמרה.
החלפתי מבט עם קיילה אבל מג היא זאת שאמרה את מה שכולנו רצינו לישאול. "מה זאת אומרת? את לא זוכרת את השם שלך?"
"לא," היא אמרה את זה כאילו זה כלום.
"אממ..." לוריה ניסתה למצוא את המילים הנכונות. "אז איך קוראים לזאב שלך?"
"הוא לא שלי." הנערה אמרה בעצבים "הוא זאב חופשי, אני לא קולעת אותו בכלוב. הוא בא איתי מרצונו החופשי. וקוראים לו מירו."
"אולי ניקרא-" התחלתי אבל אז ניניה -אחותי למחצה- באה והתחילה לאמר משהו אבל אז נעצרה כשראתה את הנערה.
היא נהפכה ממש חיוורת ופתחה את הפה שלה כמו דג, אבל לא מצליחה לאמר כלום.
"את," הנערה אמרה גם בוהה בה, וניניה ישר היתעלפה.
הנערה ישר קפצה עליה והרימה אותה כמו כלה ורצה איתה לתוך היער. ניסינו לרוץ אחריה אבל מירו נהם עלינו ורץ אחריה.
"מה, הרגע קרה?" לוריה שאלה.
"אני חושבת שהם מכירות" קיילה אמרה ורצנו אחריהם.
נ.מ. נעמי
הגענו למְעָרָה וסמתי את הנערה על הריצפה ובדקתי חום ועשיתי את מה שיכולתי. אבל ממה שראיתי היא תהיה בסדר גמור כשתיתאורר.
"ספיריט," קראתי למדריכה שלי "האם היא תהיה בסדר?" מפני שהיא בקיצור החיים, ידעתי שהיא תוכל לעזור לי.
"כן" שמעתי קול לוחש בראשי ונרגעתי.
"היי!" שמעתי את הקול של הנער מליפני זה "ילדה! איפה את?"
יצאתי מהמערה עם החץ וקשת מוכנים. "מה אתם רוצים?" שאלתי אותם.
"מה אנחנו רוצים? הרגע חטפתי את אחותי הקטנה!!" הוא אמר והמצח שלי היתכווץ בבילבול. "אתם אחים?" שאלתי.
"כן! עכשיו איפה היא?!" הוא אמר ואמרתי להם לבוא אחרי.
לקחתי אותם לתוך המערה והוא ישר רץ אל הנערה ובדק לה דופק ונירגע אחרי שוודיה שהיא לא מתה. "עדין לא אמרתם לי את השמות שלכם." אמרתי פתאום והם הציגו את עצמם אחד אחת.
"מאיפה את מכירה אותה?" מג שאלה אותי בדרך חזרה למחנה הזה שלהם.
"ספיריט אמרה לי למצוא אותה," אמרתי והחזקתי אותה יותר קרוב אלי מקומי על הגב של מירו, כל השער הלכו בגלל שלא בטחתי בהם.
"מי?" היא שאלה אבל לא עניתי כי הגענו למחנה.
נכנסנו לתוך המחנה ואנשים עצרו את מה שעשו כשעברנו ובההו. היתעלמתי מהם, אבל נערה אחת באה אלי בחיוך ענקי אומרת: "נעמי! את חיה!"
כולם נעצרו ובהו בי, ואני היסתכלתי על הנערה לא מבינה.
אז... כן, היא חזרה למחנה! איך אתם אוהבים?
(נ.ב. זאת הייתה קלאריס.)
ESTÁS LEYENDO
הבובה של גאיה
Fanficהיי זה סיפור על נעמי בקנדורף בת דודה של צ'ארלס בקנדורף. נעמי היא נערה שמחפשת את בן דוד שלה במשך שנתיים. רגיל לא? אבל הינה, היא לא נערה רגילה היא חצויה. במשך הסיפור נעמי תקבל הפתעות , מישפחה חדשה, אהבה בלתי צפויה, אבא שהיא אף פעם לא רצתה וגורל בלתי...
