פרק 10

17 3 0
                                    

התעוררתי, הלכתי לחוף וראיתי שפרסי שם בוהה במרכבה שחלמתי עליו. זה היה מרכבה יוונית עתיקה עם האחורה פתוחה, היה בצד אחד את הסמל ראש חזיר הבר של ארס, ואת הקלשון של פוסידון חרוטים בו. בצד השני היו שתי פרצופים, האחד שלי והאחר של קלאריס. אבל הדבר הכי טוב זה העובדה שהכול היה עשוי אדמה. "איך עשית את זה?" פרסי שאל בקושי.

"חלמתי," אמרתי בפשטות.

 "זה מה שהתכוונת כשאמרת שאת תיבני תוך כדי לחלום?" פרסי שאל.

 "כן," אמרתי והתחלתי לקחת בוץ לערימה. "מה את עושה?" פרסי שאל בטיפשות.

"מכינה את ההגנות." אמרתי וקפצתי באוויר פעם אחת, והערימה הפכה לדלי מלא במים. "ואוו" פרסי אמר בהיתפעלות. 

לקחתי את הדלי למרכבה וסמתי אותה בפנים, מיד כשהנחתי את הדלי היא היתחברה למרכבה. הלכתי בחזרה לבוץ, הפעם פשוט חשבתי על מה שרציתי וזה הופיע, קופסא מלאה כדורי בוץ.

 "מה תעשי אם זה?" פרסי שאל. העליתי  את שתי הידיים שלי כאילו יש לי מגן, ומיד הבוץ עלה להכין לי שתי מגנים בידיים, שמתי את המגנים ואת הקופסא במרכבה. "ואני שואל שוב," פרסי אמר "למה כדורי בוץ?" 

 "בישביל לזרוק על העיניים של היריבים שלי," אמרתי וקפצתי לתוך המרכבה, פונה אליו. "רוצה צרמפ?"

 "אין סוסים" הוא ציין.

 "איך שאתה רוצה." אמרתי והמרכבה התחילה לנוע. הפה של פרסי היה פעור כשאמרתי "ביי,ביי." ממש קצת חניכים היו ערים ליראות את המרכבה  שלי נוסעת בלי סוסים, ציוויתי  על המרכבה ללכת לביתן פוסידון, המרכבה עשתה זאת, ירדתי מהמרכבה (ה.כ זה רק אני שאני עושה הרבה יותר מידי המרכבה ומרכבה?) כשהיא עצרה, ניכנסתי לביתן ולקחתי את פרח הזכוכית שלי. 

כשיצאתי החוצה ראיתי ילדה בערך בת 7 נוגעת במרכבה ואמרתי לה: "לא לגעת בבקשה. זה למרוץ." הילדה היסתכלה עלי, וראיתי שהיא היתה ממש דומה לאנבת', עם אותו עיניים אפורות והשיער הבלונדיני. " את בנית את זה?" הילדה שאלה אותי.

 "כן" אמרתי "מי את?"

 "אני כתרין רי'דר בת אתנה ומי את?" הילדה אמרה (ה.כ באנגלית השם יותר טוב) 

 "אני נעמי בקנדורף, בת פוסידון." אמרתי "למה את נוגעת לי במרכבה? " 

 "זה מגולף ממש יפה." כתרין אמרה "את עשית?  

 "סוג של..." מלמלתי.

 "מה זאת אומרת 'סוג של'?" היא שאלה. חשבתי רגע ואז אמרתי "כן, אני עשיתי את זה." 

 "אוקיי" כתרין אמרה "רק רציתי להגיד שזה ממש יפה.פ" היא נופפה והלכה. אוקיי... חשבתי לעצמי. כמה שניות לאחר מכן היתה תקיעת קרונות והלכתי לארוחת בוקר. 

אכלתי קצת וישר אחר כך הלכתי למרוץ, בלי המרכבה. שרקתי כשהגעתי למסלול, שני שניות אחר כך המרכבה עלתה מן האדמה, כשקלאריס באה הפה שלה היה פעור "איך- מה-" היא גימגמה "אמרתי לך, אני אטפל במרכבה." אמרתי ועליתי על המרכבה. "יש לך סוסים?"

 " כן. יש לי סוסים." קלאריס אמרה ורק אז ראיתי שהיא הביאה איתה שתי סוסים שלדים עם רעמות אש. "ואוו, הם יפיפיים." אמרתי. חיברנו את הסוסים למרכבה כשכולם התחילו לבוא עם המרכבות שלהם. "מרכבה יפה." נער מביתן הפיסטוס (ה.כ ככה כותבים את השם?) אמר "אבל חבל, יהיה קל להרוס אותו." הוא והזוג שלו למרכבה צחקו לקחתי כדור בוץ וזרקתי, תוך שהכדור היה באוויר זה התפצל לשני קוצים חדים ופגעו לזוג בישבנים "איי!" שתי הנערים צווחו ואני וקלאריס פרצנו בצחוק. הם ניסו להוציא את הקוצים אבל ללא הצלחה.  "זה לא יצליח לכם!" קראתי אליהם. "הם ישארו שם עד סוף המרוץ. ואל אפילו תחשבו לעצבן אותי שוב! אתם ואח שלכם רק ראיתם אחוז אחד מכול הכוחות שלי." 

 "מה זאת אומרת 'אח שלכם'?" קלאריס שאלה מבולבלת.

 "ליאו עיצבן אותי אז זרקתי אותו לאוויר." אמרתי בקצרה.

 "מה ההגנות שלנו?" קלאריס שאלה, עוברת הלאה.

 "יש לנו אדמה, כדורי בוץ, ומים." אמרתי "ויש לך כידונים? יש לי עמדה בישבילם." הראיתי לה את המחזיקי מטאטא (שיכולים להיות גם לכידונים). "כן, יש לי חמישים" קלאריס אמרה 

 "אני אותה לדעת למה את צריכה 50 כידונים?" שאלתי וקלאריס הלכה להביא אותם.

 כשהיא חזרה סמנו חמישה כידונים במחזיקי המטאטא והשער סמנו בצד. "לא הבנתי," קלאריס אמרה הסתכלתי עליה מבולבלת. 

 "מה לא הבנת?" שאלתי

 "למה את מתכוונת כשאת אומרת 'אדמה, מים וכדורי בוץ'?" 

 "את תיראי," אמרתי "אני רוצה שזה יהיה הפתעה." תקיעת קרונות וכירון קרה: "גיבורים! יש לכם דקה אחת ואז מתחיל המרוץ!" אני וקלאריס סמנו את המרכבה בתחילת המרוץ. פרסי בא לאחל לנו (אוקיי, לי, אבל עדין.) הצלחה, אחרי זה כל ביתן ארס בא לאחל לנו הצלחה. "מה ההגנות שלכם?" בת אחת שאלה. 

"יש לנו כמה הפתעות בשרוול," אמרתי לה "אבל הם הפתעה." אחרי שהם הלכו היתה עוד תקיעת קרונות ויצאנו לדרך. 

היי, לא כתבתי לכמה זמן, הא?
ותודה לכל הקוראים ובבקשה, בבקשה תגיבו או תיתנו כוכב. 

אוקיי, עכשיו להתחיל ליכתוב את המרוץ!

הבובה של גאיהWhere stories live. Discover now