נ.מ. נעמי
אחרי שסיפרתי לפרסבת' על השיחה שלי עם פוסידון -הוצאתי את החלק שהוא אמר לי על ה'אנשים' שבטוח הספר סביל. עדין לא ידעתי מה לחשוב על זה- אנבת' אמרה: "אז, שוב גאיה?" היא פנתה אל השמים. "לא היה מספיק פעם אחת?"
"לפחות לא מפרידים בינינו." פרסי אמר לה ונישק אותה חלושות על השפתיים. הלוואי שהיה לי אהבה כזו, חשבתי לעצמי, אבל מאוחר מידי. כבר יצאנו למסע חיפושים, ועם התיאוריה שלי נכונה... הבטן שלי נפלה וסילקתי את המחשבה מהראש שלי. אין טעם לחשוב על זה, אם זה יקרה, זה יקרה.
הלכנו עד לקצה העיר ומשם לקחנו מונית לישוב קטן שליד העיר. הלכנו קצת בישוב עד שהתחיל להחשיך והלכנו ליער סמוך לישון בו כדי שמפלצות לא יתחילו לצוץ בישוב ויגרמו הרס ענקי.
המשמרת הראשונה היתה של פרסי אז הלכתי לישון.
נ.מ. פרסי
זה היה המשמרת שלי, נעמי הלכה לישון ואנבת' נשארה ערה. "אנבת', לכי לישון." אמרתי לה.
"זה מזכיר לך משהוא?" היא שאלה אותי מסתכלת על היער.
הייתי צריך לחשוב קצת לפני שהבנתי על מה היא מדברת. "את מתכוונת למסע חיפושים הראשון שלנו?"
"כן," היא אמרה ופנתה אלי. "זה נראה כמו היער ההוא." הבנתי למה היא מתכוונת, ליער שליד המקום שהגענו את מדוזה. היא היסתכלה על נעמי, זה המסע חיפושים הראשון שלה.
ברגע הזה הבטחתי לעצמי שהיא תצא מזה בחיים.
"היא לא אמרה לנו משהוא," אנבת' אמרה, קוראת לא נכון את ההבאה שעל פני.
"אני יודע..." אמרתי בעצב ואנבת' התיישבה לידי מחבקת את מותני, שולחת פרפרים בבטן שלי. "פשוט, היא מזכירה כל כך את רינה, אני לא רוצה לעצבן אותה עם שאלות. ראית מה היא עשתה לליאו?!" אנבת' צחקקה, הצחוק המדהים שלה. (ה.כ. זה איך אני רואה את רינה, אז לא להרוג אותי בגלל שאתם חושבים אחרת) "ואתה לא מפחד ממני?" צחקתי קצת.
"אני יודע שאת לא היית הורגת אותי." אמרתי לה ונישקתי אותה "אבל נעמי... היא מסובכת." ישבנו ככה לזמן מה עד שאנבת' אמרה: "לך לישון, אני אשמור ראשונה." רציתי להתווכח אבל אנבת' אמרה מאוד ברור שאין עם מה להתווכח. אז הלכתי לישון כפי שפקדה עלי.
קצר, אבל אני חושבת שהוא חמוד.
YOU ARE READING
הבובה של גאיה
Fanfictionהיי זה סיפור על נעמי בקנדורף בת דודה של צ'ארלס בקנדורף. נעמי היא נערה שמחפשת את בן דוד שלה במשך שנתיים. רגיל לא? אבל הינה, היא לא נערה רגילה היא חצויה. במשך הסיפור נעמי תקבל הפתעות , מישפחה חדשה, אהבה בלתי צפויה, אבא שהיא אף פעם לא רצתה וגורל בלתי...
