הבובה של גאיה

פרק 22

-שלוש ימים אחרי הפרק האחרון, שעת צהריים _קצת_ מאוחרת-
נ.מ. פרסי

יצאנו מהיער ליפני בארך שעה ומצאנו את עצמנו מול צוק. כל הבוקר רק הלכנו ומידי פעם מפלצת צצה, אבל זה תמיד צפוי שתהיה מפלצת בסביבה שלנו, אנחנו בכל מקרה חצויים.

אז כשהגענו לצוק אכלנו קצת ועשינו שיחות איריס-נט לכירון ולאמא לומר להם שאנחנו בסדר ושעדין לא מתנו. אחרי זה נעמי ניסתה ללמד אותי טריק מגניב עם המים שיש באויר, אבל פשוט לא הבנתי.

אנבת' נתנה לנו קצת זמן לבד כשהיא הלכה לעשות שיחות עם אבא שלה ומגנס. (ה.כ. מגנס צ'ייס, בן דוד של אנבת' שמת כל יום.)

אחרי שהיא חזרה היא אמרה שהיא הולכת בחזרה לתוך היער לעשות שירותים ואמרתי לה לחזור בקרוב.

אחרי שאנבת' הלכה אני ונעמי לקחנו הפסקה ודיברנו קצת, עד שמפלצת באה והרסה לנו הכל.
שלפנו נשקים והתחלנו להילחם, אחרי דקה גם אנבת' הצטרפה.
זו הייתה מפלצת שאף פעם לא  ראיתי.

המפלצת באה מהיער, היא נראתה כמו כלב שאול עם כנפיים ובמקום זנב, נחש ארסי (שאני רק יודע שהיא ערסית אחרי שאנבת' אמרה לי).
באיזשהו שלב הכלב שאול היה עם גבו לצוק ואנחנו הקפנו אותו.

הוא הסתכל על כל אחד מאיתנו ואז תקף אותי, לא הייתי מוכן, ואם נעמי לא הייתה קופצת ביניינו יכול להיות שהייתי מת.
נעמי קפצה ביניינו ולקחה את הנשיחת נחש. לצערי, הייתי די קרוב לספת הצוק והיא נפלה
מהשפה.

הייתי בשוק, לא לא לא לא! היא לא מתה! זה לא יכול להיות! דמעות מילעו את עיני ותקפתי את המפלצת. אחרי שגמרתי עם המפלצת נפלתי על הברכיים ומשכתי בשיער שלי בצעקת כאב אמיתי.

זמן מה לאחר מכן אנבת' אזרה לי לקום וקראתי לבלאקג'ק בראש לא ממוקד. כשהוא הגיע, עלינו עליו והוא טס למחנה המצויים ללא שאלות.

לא היה לנו כוח להמשיך את המסע, בכל מקרה אין טעם אם נעמי מתה. ואנחנו ידענו שהיא מתה.

אני ממש מצטערת! אבל זה החלק שכל הסיפור הופך למעניין! (לדעתי)
עכשיו, רק הזכרה של הנבואה:
עם עזרה מהרפואה האדמה ישמור
רק אחד יחזור
האבוד יחזור עם הנשימה האחרונה
בנעלי חדש יצעוד בראשונה

עכשיו, מי שמבין את הנבואה יודע מה קורה.
ומי שלא, טוב, פשוט יצטרכו לחכות ולראות.

סליחה אם אני ףשוחכת לעלות עוד פרקים בבקשה תזכירו לי אם אני שוב לא מעלה פרק בתוך שבוע (או מתי שפשוט בא לכם עוד פרק.)
לילה טוב 💙💙💙💙💙🖤🖤🖤🖤🖤🖤💜💜💜💜💜