נ.מ. פרסי:
אחרי שנעמי נרדמה סמתי עליה את הג'קט שלי כסמיכה והתחלתי לדבר עם אנבת'.
אחרי קצת זמן הבנתי שהיא לא מקשיבה לי בכלל, ובמקום זה היא בוואטסאפ עושה קבוצות לצ'אט. אז הלכתי לנושא יותר מעניין מהעוגיות של אמא. "אז מה את חושבת על זה שנעמי וגאיה רבות?" אנבת' ישר הוציאה את הסכין מהנדר כששמעה את המילה 'גאיה' ואמרה "איפה היא?" צחקתי ואנבת' היסתכלה עלי במבט זועם. "למה עשית את זה?"
"רק שאלתי אותך שאלה." אמרתי מנסה לגונן.
"מה שאלתה?"
"שאלתי אותך, מה את חושבת על זה שנעמי וגאיה רבות."
"מה זאת אומרת 'רבות'? ולמה אתה מתכוון כשאתה אומר 'גאיה'?" אנבת' שאלה והבנתי שלא סיפרתי לה על מה שקרה במרפאה.
סיפרתי לה הכל, על הריב של נעמי ושל גאיה, על זה שפוסידון אמר לה לצאת למסע, ועל זה שהוא בעיקרון לא רוצה שתצא למסע בכלל. כשסיימתי אנבת' אמרה: "פוסידון לגמרי יודע משהוא."
"אהה לא אמרת." הסתובבתי וראיתי סוודר טס אלי, תפסתי אותו וראיתי שנעמי התעוררה מהנימנום שלה.
היא פתחה את הטלפון ועינייה ניפערו, ואז ננעצו בי. "למה הייתה לי בטלפון?"
"לא הייתי לך בטלפון." אמרתי, וברור שזה היה שקר. הוספתי לטלפון מלא משחקים כשהיא ישנה, עד שהיה לי משעמם.
היא היסתכלה עלי והחזרתי לה מבט כלבלבי, בסופו של דבר ניכנעתי (כמו תמיד) ואמרתי "אוקיי. הייתי לך בטלפון." אנבת' גילגלה עיניים.
דיברנו עוד קצת על המסע ועל כמה שהאלים מעצבנים ולא עוזרים, עד שעברנו ליד משהוא שמאוד עיניים את החכמולוגית (ה.כ.?) שלי והיא התחילה לדבר על זה. חמש דקות אחר כך נירדמתי על הכתף של אנבת'.
אני מנסה לעלות כמה שיותר פרקים היום.
הפרק הבא יהיה קצת יותר ארוך, אבל אני עושה את הפרקים קצרים יחסית.
איך עבר לכם שבת אירגון?
YOU ARE READING
הבובה של גאיה
Fanfictionהיי זה סיפור על נעמי בקנדורף בת דודה של צ'ארלס בקנדורף. נעמי היא נערה שמחפשת את בן דוד שלה במשך שנתיים. רגיל לא? אבל הינה, היא לא נערה רגילה היא חצויה. במשך הסיפור נעמי תקבל הפתעות , מישפחה חדשה, אהבה בלתי צפויה, אבא שהיא אף פעם לא רצתה וגורל בלתי...
