כשפקחתי עיניים ראיתי שאני מתחת למים מול כס עשוי עצות ועליה ישב גבר. הגבר לבש מכניסי ג'ינס קצרים וחולצת הווי עם תמונת גלים עליו. (ה.כ. אני לא יודעת אם גלים זה בנקבה או בזכר😅) בנוסף, היה לו שיער שחור כמו של פרסי, ועיניים ירוקות כמו הים. (גם בדומה לפרסי.) "שלום ביתי," פוסידון אמר.
"שלום פוסידון" אמרתי בקרירות. "למה הבאתה אותי לכאן?"
"פיתחת יכולות שאפילו פרסי לא ידע עליהן," פוסידון אמר.
"וזה אומר?" שאלתי לא מבינה.
"זה אומר שמישהו סם בך כוחות שאת לא יכולה לשלוט בהם."
"אבל אני כן יכולה לישלוט בכוחות המים והאדמה שלי."
"את לא אמורה לשלוט באדמה, זה מסוכן."
"אבל אתה הבאתה לי את הכוח הזה, לא?" שאלתי עכשיו מבולבלת לגמרי.
"אני אולי אל רעידות האדמה אבל אני לא מסכן את ילדי עם הכוח הזה עוד."
"אז מי סם את הכוח הזה בי?" שאלתי. פוסידון שקל לשניה ואז אמר: "אני שולח אותך למסע חיפושים, להר אותריס. שם תוכלי לתקשר עם גאיה."
"מי זאת גאיה?" שאלתי
"היא... מפלצת אפשר לומר, אבל היא האדמה עצמה."
"אז אתה חושב שהיא נתנה לי את היכולת הזאת?" שאלתי מבררת.
"כן" פוסידון אמר. "ויש לך כבר את הנבואה."
"אתה מתקוון לאחד מהספר סביל?" שאלתי (מהספר הסביליות הקטן)
"כן." פוסידון אמר. "ואת צריכה לדעת, הספר הזה עבר הרבה, אבל האנשים בתוכו עברו יותר"
"אנשים בתוכו?" שאלתי " איזה אנשים בתוכו?"
"הם יופיעו רק כשתאמרי את המילה."
"רגע מה-" אבל ליפני שיכולתי לישאול עוד החלום נמוג והיתאוררתי.
הייתי במרפאת המחנה. (שוב) "כמה זמן הפעם?" שאלתי את חלל האוויר.
"הפעם רק שעתיים," קול אמר לידי , הסתובבתי ליראות את פרסי עם מבט של אימה על הפרצוף שלו.
"מה קרה?" שאלתי אותו "אני וקלאריס ניצחנו במרוץ?"
"כן ניצחנו." הסתובבתי וראיתי את קלאריס בפינת החדר .
"אז מה קרה?" שאלתי שוב.
"את, וגאיה, רבתם." פרסי אמר.
"אההה, כן, גאיה." אמרתי כמו שאומרים שם של חבר.
"מה זאת אומרת 'כן, גאיה'?" פרסי שאל בחשדנות. הסתכלתי עליו ושאלתי; "על מה אני וגאיה רבנו?"
"אני רק ניכנסתי כשאת צעקת 'תעזבי אותי בשקט'." פרסי אמר ופנה לקלאריס.
"ליפני זה," קלאריס מילמלה "גאיה אמרה שהיא תחסל את כל המחנה ואת צעקתי לה שתעזוב אותך בשקט. ואז היא צעקה משהוא על זה שהיא הסיבה שאת מי שאת, ביגללה הגעת לכאן, או משהוא כזה. ואת תמיד צעקת שאת לא תשתפי פעולה ושתעזוב אותך בשקט." ניזכרתי בקול שבחלומות שלי שילבו אותי הנה. תמיד חשבתי שזה צ'ארלס. אבל כנראה שלא.
"את ניראת חיוורת, צריכה מים?" פרסי שאל.
"לא תודה. אני רק, מופתעת." פניתי אליו "המסע צריך להתקיים."
"מה? לא! אין סיכוי!" פרסי צעק "אסור לך ללכת! הבטחת לטייסון! פוסידון -"
"פוסידון אמר לי ללכת!" צעקתי בחזרה.
פתאום שרר שקט מוזר עד שקלאריס אמרה, "אממ... אז,ביי." והלכה.
"פוסידון שלח אותך למסע?" פרסי שאל בקול שקט מאוד.
"כן" אמרתי.
"אז את חייבת ללכת." הוא אמר
"שנינו חייבים ללכת." תיקנתי אותו
"מה?!" הוא צעק "אבל אמרתי לאנבת'-" הוצאתי את הספר סביל והוא ישר הישתתק. "קראתה את השורות?" שאלתי אותו בעדינות.
"כן" הוא אמר כל כל בשקט שכימעת ולא שמעתי.
"אלה השורות של הסוף וההתחלה של מישהוא. אני לא יודעת של מי, אבל," לא סיימתי את המשפט ופרסי היסתכל עלי בחשדנות ואז אמר: " אוקיי, אני אבוא. אני לא רוצה שאת תעברי את זה לבדך." קפצתי מהמיטה והחברתי אותו. "תודה אחי," פרסי היה המום לרגע ואז חיבק אותי חזרה ואמר: "אין בעיה אחותי." השתחררתי ממנו ואמרתי, "ואוו תודה על להרוס את הרגע."
הוא גילגל עיניים וחיבק אותי. "אווווווווו" שמענו מכיוון הדלת והיסתכלתי ליראות את אנבת', הייזל, וליאו מחזיקים טלפונים מצלמים אותנו. "איך קיבלתם אותם?" פרסי שאל והסתכל ישר על ליאו.
"קח." ליאו אמר זורק טלפון חדש לפרסי. "שידרגתי אותו. עכשיו חצויים יכולים להישתמש בטלפונים." פרסי פתח את המסך וישר חטפתי לו "זה האחד שלי," אמרתי, פרסי התחיל לענות אז הוספתי: "אני זאת שיוצאת למסע." אני ופרסי עשינו תחרות מבטים ובסוף אני ניצחתי. (ברור)
"אוקיי, בסדר." הוא אמר
"את הולכת למסע חיפושים?" אנבת' שאלה
"כן" אמרתי "ופרסי בא אית-"
"אווווווווו לא! את לא לוקחת ממני את מוח עצה שלי!"
"יופי אז גם את באה," אמרתי וכולם ניראו בשוק "הוא לא ילקח ממך אם תבואי." הסתכלתי לה בעיניים, וניראה כאילו היא מחשבת את כל האפשרויות. "אוקיי, יש היגיון בדבריך. אני אבוא."
"יש!" אמרתי מרימה אגרוף באוויר
"אנבת' הרגע אמרה שבת פוסידון חכמה? אני לא מאמין." ליאו אמר.
"אני אולי אחות של פרסי, אבל אני לא סתומה." אמרתי שניה אחר כך כשהיה לי שני פיגיונות צמוד לגרון של ליאו ופחד בעינייו. "הבנתה?" הוא הנהן קצרות והורדתי את הפיגיונות. פניתי אל פרסי ואנבת' "הולכים בעוד שעה." ובזה יצאתי לעבר הביתנים.
מסע חיפושים!!!!!!!
מה אתם חושבים?
קרדיט לhallelbz , בלעדיה הפאנפיק לא היה ממשיך. היה לה רעיון מושלם למשהוא ואני רק חיברתי לסיפור שלי. אז תודה לך!
YOU ARE READING
הבובה של גאיה
Fanfictionהיי זה סיפור על נעמי בקנדורף בת דודה של צ'ארלס בקנדורף. נעמי היא נערה שמחפשת את בן דוד שלה במשך שנתיים. רגיל לא? אבל הינה, היא לא נערה רגילה היא חצויה. במשך הסיפור נעמי תקבל הפתעות , מישפחה חדשה, אהבה בלתי צפויה, אבא שהיא אף פעם לא רצתה וגורל בלתי...
