נקודת מבט יונתן אברהם-
פאק איך הלב שלי כאב, רק פתחתי את העיניים וראיתי איך הוא נוגע בה, הנגיעה הזו, אני מכיר אותה מקרוב, זוהי נגיעה של הכרזת בעלות, אני שומע את ה׳קנאק׳ הזה מהלב שלי, הוא נשבר, מתרסק.
עוד לא הצלחתי להבין איפה אני, ושיר כבר התנפלה עליי בנשיקה שובת לב, אני מחזיר לה נשיקה, ומדמיין שבמקום שפתיה העוטפות אותי, זוג השפתיים של אחותה התאומה עוטפות אותי, אני נאנק עקב הדמיון המודרך שלי.
אני לא מצליח לשמוע או להתייחס לכל השאלות שהיא מרעיפה עליי,
״לאן הלכת? איך זה קרה?״ היא נוגעת בי בעדינות, אני מרגיש כמו בובת חרסינה לעזאזל, ואני שונא את זה, אני שונא להיות פגיע, להראות לאנשים שאני חלש וכרגע יש להם יתרון עליי.
״סתם, לא משהו חשוב.״ אני אומר לה בקול יציב, איזה שקר.
באותו רגע באוטו, הייתי בטוח שזה הרגע הגורלי של החיים שלי, הרגע בו אני סוף סוף הולך להיפרד משיר ולהשיג את אחותה שרציתי כל כך הרבה זמן.
״כואב לך?״ היא שואלת אותי בכאב.
אני מניח את ידי על הלחי שלה ואומר לה שהכל בסדר, שזה שטויות. אבל בפנים אני שבור, אני לא מרגיש חצי מהגוף שלי ומה שאני כן מרגיש, כואב ברמה הזויה, אני מעביר מבט לקצה השני של החדר, לספה בה נדב ונאיה ישבו,
נאיה התרחקה ממנו, היא נמצאת בקצה השני של הספה ובוהה ברצפה, בעוד נדב מנסה לחפש את המבט שלה, הוא כל כך מאוהב בה.
שיר ממשיכה לדבר גם עם נדב, הוא קם לכיווני ולוחץ את ידי בהקלה, אני מחייך לעברו.
״שתי השרוטות האלו, בכו עלייך נהרות היית צריך לראות אותן.״ נדב טופח על השכם שלי ומנסה להקליל את האווירה, אני מצחקק וסוף סוף פוגש את המבט של נאיה לראשונה היום, אני מסרב להתיק את מבטינו.
היא משפילה את המבט שלה, ממלמלת משהו שאני לא מצליח לשמוע ויוצאת מהחדר.
נדב כמעט ורץ אחריה, ״אני אשאיר אתכם לבד.״ הוא מתרץ ורץ אחרי נאיה כמו כלבלב מסכן, בן זונה, שיפסיק לרדוף אחריה היא לא רוצה אותו.
״יפה שלי,״ שיר ממלמלת לכיווני, ״אתה לא מבין איך הפחדת אותי.״ היא נשכבת על המיטה לידי במקום שפיניתי לה.
״סליחה.״ אני ממלמל בקול חנוק. ״סליחה על הכל.״ אני מוסיף, אמנם היא לא יודעת מה זה ׳הכל׳ ועל מה באמת אני מבקש סליחה, אבל גרמתי לה לעוול מבלי שבכלל ידעה.
אני בולע את הרוק שלי בשקט.
״אני כל כך אוהבת אותך, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדייך יונתן. עצם המחשבה רק גרמה לי לרצות למות, להבין שאם אתה מת אני מתה יחד איתך, אתה מבין את זה? אני כלום בלעדייך-״ היא אומרת לי, אני לא יכול לשמוע את זה, אחרי מה שאמרתי לנאיה, אני מרגיש את הבגידה זורמת לי בעורקים.
״אל תגידי את זה,״ אני אומר בקול מלא באשמה.
״זה נכון יונתן, זו האמת.״ היא אומרת לי ומלטפת את פניי.
זה הרגע בו הבנתי שאני צריך לוותר על נאיה, כי אני לא יכול לעשות את זה לשיר, אני לא יכול לעשות את זה אחרי מה שהיא אמרה לי, אני אשבור אותה לחתיכות קטנות, היא לא
תצליח לאסוף את עצמה, אני לא יכול.
אני לא יכול.
*
אני בוהה במראה בריקנות, לא מאמין שבאמת אמרתי את זה לנאיה, שיקרתי לה.
שיקרתי לה במצח נחושה ואמרתי לה שאני לא אוהב אותה, זה השקר הכי גדול שהוצאתי מפי במהלך חיי, יכולתי לשמוע את הלה שלה נשבר, את התקווה שלה נעלמת.
ופאק, העיניים הנוצצות שלה שניסו להסתיר את הדמעות שבשלב מאוחר כבר יצאו, לא רציתי שהיא תבכה, לא רציתי שהיא תרגיש ככה, אבל הייתי חייב לעזאזל.
הייתי חייב לשקר לה על מנת שתמשיך קדימה, כי אין לנו עתיד מוזהב, יש לנו עתיד אפל מלא בחשכה.
אבל שוב דבר לא הכין אותי למה שיצא מבעד לשפתיה.
״אני שונאת אותך.״ אני משחזר את המילים בראשי.
״אני שונאת אותך מכל הלב שלי.״ פאק אני לא יכול, זה שובר אותי, אני לא יכול להיזכר ברגע הזה, אני מרגיש כיצד הלב שלי פועם במהירות, אני רוצה לחשוב שזה רק חלום.
למה נאיה היא פשוט נאיה?
אני לא יכול למצוא בה חיסרון אחד, פגם אחד שיעיד על חוזר שלמות, היא הדבר הכי טהור ואהוב שפגשתי, מעולם לא נתקלתי בבן אדם כמוהה.
והרגע בו שברתי אותה, זה רגע שאני לא אשכח לעולם.
זה הרגע בו שברתי את עצמי והבנתי שאין לי אף דרך חזרה.
טבעתי במים העמוקים, ואני לא יכול לצוף.
**
סליחה שהפרק קצר, פשוט רציתי שתראו את נקודת המבט של יונתן לסיטואציה ותסלחו לי על כך עקב זה שזה הפרק השני בפחות מ-24 שעות.
אוהבת מלא, מחכה לראות מלא תגובות והצבעות!!
חג שמח ושתהיה להו שנה מלאה בהצלחה ודברים טובים, שרק נצמח מאיפה שאנחנו עכשיו ונדע רק דברים טובים, אוהבת אתכן מלא מלא❤️
YOU ARE READING
מאחורי הכל
Romance״תמיד הייתי כזו, פשוט אף פעם לא שמת לב.״ - חלק יגידו שזוהי קלישאה, אני מסכימה. החיים שלי הינם הקלישאה הכי גדולה שראיתי, בכל יום עוד דרמה התווספה לחיי והייתי צריכה לספוג אותה בשקט. לא ביקשתי את האהבה הזו, רציתי לשחרר אותה, התחננתי לשחרר אותה ממני כבר...
