עדיין יש לי תקווה שביום כלשהו, נסתכל יחד על הירח.
-
פלאשבק//לפני כשנתיים:
סדר היום התחיל להרגיש מוזר, כמה מילים בודדות מוטטתו עליי את עולמי ואני מרגישה בקריסה ענקית, אני מרגישה שכל מערכת בגוף שלי קורסת לאחר שהקודמת אליה כבר קרסה, ולבסוף אני אשאר שבורה,
תמיד תהיתי איך זה להרגיש כל כך שבורה עד כדי כך שאין לך חשק לקום מהמיטה, לעשות את הפעולות הבסיסיות ביותר אשר נראות מובנות מאליו לכל בן אדם בעל שפיות דעת נורמלית לגמרי, אבל ברגע שהעולם שלך מתהפך וכל מה שנהג להיות יציב כרגע עומד בצורה הפוכה, אני מרגישה שאני תלותית.
אני תלותית במישהו שכבר לא רואה אותי, הוא לא רואה אותי מנטלית, אני כבר לא יודעת האם הוא עיוור או שהוא פשוט נאיבי, אני לא יודעת איך אף אחד לא שם לב אל הלבבות אשר יוצאים לי מהעיניים בכל פעם אשר אני רואה אותו עובר בסביבה.
האהבה שלי כלפיו פשוט כישלה אותי, היא גרמה לי לשנוא את הדרך בה אני רואה את עצמי ואת הדרך בה אני רואה אותו, אני רואה את עצמי כנאיבית כל כך, זה פתטי לאהוב את האדם אשר מאוהב עד כלות נשמתו באחותך התאומה,
أنت تقرأ
מאחורי הכל
عاطفية״תמיד הייתי כזו, פשוט אף פעם לא שמת לב.״ - חלק יגידו שזוהי קלישאה, אני מסכימה. החיים שלי הינם הקלישאה הכי גדולה שראיתי, בכל יום עוד דרמה התווספה לחיי והייתי צריכה לספוג אותה בשקט. לא ביקשתי את האהבה הזו, רציתי לשחרר אותה, התחננתי לשחרר אותה ממני כבר...
