פרק 13- שחרור

336 30 18
                                    

נקודת מבט יונתן אברהם:

גופי שעון לאחור בעייפות, אני על גג הבית שלי, מביט מבעד לעיניי באנשים העוברים ברחוב בנמרצות שלא ראיתי כמותה, העיניים שלי עוקבות אחרי כל אחד עד שהוא כבר נעלם משדה הריאה שלי. העיניים שלי מתעייפות, אני רוצה קצת שקט.

אני מדליק את הסיגריה, ומכניס אותה לתוך פי באדישות, נושף שאיפה ארוכה ונושף את העשן הרעיל מחוץ לריאות שלי, פאק, איזה שחרור.

עיניי נעצמות בשלווה ואני נשען לאחור על רעפי הגג, וכמו מכונה אני עדיין ממשיך לעשן- ברוגע. רוגע שהתגעגעתי אליו, שלא לקח חלק ממני כבר תקופה ארוכה מאוד.

אני קרוב לסיום כיתה יא׳, הכיתה הייתה סיוט מכל כיוון אפשרי, נטלתי יותר מידי כדורים נגד כאב ראש, אבל זה לא עזר, הייתי צריך ללכת לרופא ולקבל מרשם על מנת לקחת כדורים להורדת לחץ, אני לא יודע אם זה היה בגלל הלימודים, אבל זה היה ערבוב של הכל, הרגשתי כאילו ערבבתי יותר מידי משקאות אלכוהוליים לא קשורים והורדתי אותם בשוט אחד, וזה גרם לי לבלאגן בחיים,

לא הייתי יציב, אני עדיין לא יציב, הבגרויות שלי על הפנים ואני חייב לשפר אותם מתישהו, לגשת למועד ב זוהי אופציה אבל קשה לי, ואין לי כוח, שיר דורשת ממני המון תשומת לב שקשה לי נורא לחלק לה כרגע, כוסעמק היא מעיקה עליי אפילו.

הדבר היחיד שאני מרגיש שחרור קל איתה, זה הזיונים, אני מרגיש שאנחנו מכונה בלתי עוצרת לסקס, בכל פעם שאנחנו נפגשים זה יגמר במין כלשהו, אין דבר כזה פגישה ללא ירידה או מציצה, אני לא אשקר ואגיד שזה לא נוח לי, אבל זה גם ניצול, דו צדדי.

הלב שלי לא שם במקום המלא, חסר לי משהו, חסר לי משהו בוודאות, ואני יכול לשים את האצבע שלי עליו, כי אני יודע מהו, אני פשוט מתכחש אליו, וזה הולך ונהיה קשה בכל יום שעובר.

״שלום!״ קול חודר לראש שלי בצעקה, אני מרים את ראשי מן רעפי הגג ומתרומם לישיבה, עיניי דועכות כאשר אני רואה את נאיה יוצאת מדלת הבית שלהם ורצה לזרועותיו של נדב, אשר מטביע אותה בחיבוק שלו.

לא עובר זמן קצר והוא כבר מטביע אותה בנשיקה טובענית הגומרת לשניהם את האוויר במהירות, אני מנדנד את רגליי בעצבים, רואה את הרכב של נדב חונה על שביל הגישה אל הבית שלי, אך למעשה הוא בא לנאיה.

״לאן אתה לוקח אותי?״ היא שואלת אותו בחיוך ענק ועיניה זוהרות לעברו כמו יהלומים, הלוואי ומישהי הייתה מסכלת עליי כפי שנאיה הסתכלה על נדב, היא נראית כה נלהבת והחיוך שלה.. הוא אף פעם לא היה יותר רחב מזה.

אבל כוסעמק, הם לא מתאימים. זה כמו אש ומים, או מים ושמן, זה פשוט לא עובד, נדב מזיין בערימות והוא הכניס את הזין שלו לכל חור בעיר הזאת יותר מפעם אחת, ונאיה היא ההפך, היא תמימה, היא שקטה והיא סגורה.

מאחורי הכלWhere stories live. Discover now