מאחורי הכל

פרק 10- עולם שלם

אני מביטה בעצמי דרך המראה, רואה את הנשמה שלי נשברת לרסיסים, אני מרגישה את הרסיסים פוצעים אותי מבפנים, כל רסיס פוגע במקום אחר ופוצע אותו, לאט לאט אני כבר אמות עקב דימום יתר, הדם שלי מתבטא בדמעות, אני רואה את שבילי הדמעות הזולגים על הפנים שלי, את הידיים הרועדות שלי, אני רואה הכל בצורה מטושטשת, גופי מתיישב על האסלה, מנסה להביא את עצמו למצב רגיעה.

אני נושמת נשימות עמוקות, מנסה למלא את הריאות שלי במשהו אפקטיבי, אני בולעת את הרוק שלי בשקט, עדיין בוהה בנפש השבורה שלי מבעד למראה, מודה לשיר בליבי על כך ששמה לי מסקרה עמידה במים.

האיזכור היחיד לבכי אצלי זה שפת הגוף שלי, אני נעולה כרגע בשירותים, לאחר ששמעתי את השיחה בין יונתן לבין שיר, שמעתי את הקנאק הזה של הלב שלי, זה הצליל המוכר הזה, הצליל שכבר שמעתי המון פעמים בעבר, הוא נשבר, שוב.

למה הנשיקה הזו קרתה? אני מרגישה שעד לפני שהיא קרתה יכולתי לחזור בעצמי, יכולתי לסוג על עקביי לאחור, אבל עכשיו, אחרי שזה קרה, פניתי פניה לא אפשרית אין בה פרסה, אני לא יכולה לגרום לשום שינוי, אני הבאתי את עצמי למצב שבו אני אובדת עצות.

אני מנסה לאסוף את עצמי, להרגיע את עצמי, ולכן אני נושמת עוד כמה נשימות עמוקות, מוודא שהעיניים שלי לא אדומות ונפוחות ומתכוננת לצאת מתוך מפתן דלת השירותים הנמצאים ליד החדר של שיר, הם היו מקום המילוט שלי.

הדלת מנסה להיפתח לפני שאני פותחת אותה, מזל שנעלתי.

״סעמק,״ אני שומעת קול ממלמל, לא מצליחה להבין מי זה עקב המלמול הכמעט בלתי מובן, אני מנגבת את ידיי הרטובות בפעם האחרונה לפני שאני יוצאת, זורקת מבט קטן למראה ומסדרת את שיערי בשקט.

אני פותחת את דלת השירותים, לא מסתכלת למעלה, למרות שהסימנים לכך שבכיתי היו מועטים, לא רציתי שיהיה ספק בכלל.

יד נוגעת בכתף שלי, ודוחפת אותי לתוך השירותים, אני נרתעת לאחור כאשר אני רואה את יונתן נועל את הדלת מאחורינו, ידו מונחת עדיין על הכתף שלי ואני נושכת את הלחי שלי, מסרבת להביט בו בעיניים.

״בכית?״ הוא שואל אותי, מכווץ את זוג גבותיו העבות לכיווני, אני נסוגה לאחור ונתקעת בכיור, מנסה להעלות את התירוץ הכי טוב לאוויר.

״ידיד שלח לי ברכה מרגשת.״ אני אומרת לו, השיחה מתקיימת כאשר המבט שלי ממוסמר לריצפה, אני לא רוצה להפוך את הסיטואציה ליותר מביכה ממה שהיא כבר, רציתי לעורר את יונתן, להגיד לו שיפסיק להכניס אותנו לסיטואציות כאלה, סיטואציות שקשה לחזור מהן אחורה.

הוא מחזיק בסנטי, ומרים את מבטי אליו, אני בוהה בו בשקט, בוהה בעיניו אשר מהפנטות אותי, עיניים הגורמות לי להידחף לתוך הנשמה שלו בכל פעם מחדש, עיניים ירוקות שבהן נהגתי לקרוא את כל הרגשות שלו ומעבר להם, כיום הם רק זוג עיניים יפות שהייתי רוצה לראות בהן יותר, אך הוא עוצר אותי, משהו בו מעיף אותי לאחור וגורם לי לחוסר יכולת משגע בנוגע לקליטה אליו,