I will be your sunshine

20

נקודת מבט - היונג׳ין

כבר שבועיים שאני גר אצל מינהו. ואפשר להגיד שזה אסון. מינהו מודה בכל יום שההורים שלו לא בבית כי הוא אוהב לערוך מסיבות. הדבר השנוא עליי זה מסיבות.
תמיד הייתי הולך לכאלה בעבר. כי אני ״פופולארי״ ולא נעים לא לבוא כשמזמינים אותך. אבל בשלב מסויים שמתי זין על זה. ומינהו עורך מסיבה כל יום. אלוהים יודע איך. אפילו בימים שיש בית ספר למחרת! איך הוא מסוגל.. ואיך אנשים מסוגלים לבוא למסיבות בידיעה שיש להם בית ספר ביום למחרת?

״תעזור לי לסדר!״ מינהו צעק עליי וצחקתי.
״לא. אתה ארגנת את המסיבה, אתה תסדר.״
״היונג׳ין!! ההורים שלי חוזרים בערב!!״ הוא צעק חזק יותר וגלגלתי עיניים.
״תזהר שלא תעיר את היפיפה הנרדמת.״ עניתי באדישות ומינהו עכשיו רתח מזעם.
״בחיים שלך אל תקרא ככה לבן זוג שלי חתיכת בן זונה!״
״אני באמת בן של זונה, אבל זונה ממין זכר.״ אישרתי את הקללה שלו וזה הרגע בו הוא איבד את זה לגמרי.
אבל לפני שהספיק להגיד עוד משהו ג׳יסונג הופיע בסלון.

״בוקר טוב בייבי.״ מינהו פתאום התרכך. זה היה יפה לראות את זה מהצד. הוא באמת אהב את ג׳יסונג.
״בוקר טוב.״ ג׳יסונג מלמל ושפשף את עיניו. אני חושב שהוא בהרנג אובר מאתמול. שניהם שתו בטירוף. מינהו כבר רגיל להאנגאובר לכן זה לא ממש משפיע עליו. לעומת זאת, האן נראה גמור. כנראה גם בגלל הסקס האגרסיבי והרועש שלהם בחמש לפנות בוקר...

״טוב אנחנו נסדר אחר כך, ואתה תעזור לי היונג׳ין.״ מינהו קבע וגלגלתי עיניים.
״מה שתגיד.״

———————

לאחר שסידרתי את הבלגן העצום שהיה בבית שלו, אני יצאתי לרכב של מינהו, ונסעתי לבית החולים, כדי לפגוש את פליקס.

היד שלי כבר החלימה, אתמול הורדתי את הגבס. מינהו לא ביקש ממני לסדר כשהיד הייתה שבורה, וקודם הוא הוציא את כל העצבים שלו עליי. המחשבה הזו גרמה לי לגחך.

״היי באתי לבקר את פליקס.״ אמרתי והשומר הנהן ופתח לי את הדלת כדי שאוכל להכנס.

כשנכנסתי ראיתי את פליקס יושב על הספה ומדבר עם כמה נערים. הוא צחק, חייך, והיה מעורב בשיחה. הוא נראה שמח.
בהיתי בו ככה למשך דקה, בה הוא לא שם לב אליי.
לא רציתי להפריע לו.

פליקס אוכל את ארוחת הבוקר, ואת שאר הארוחות הוא מקבל בזונדה. הוא נמצא במחלקה כבר חודשיים. ואני מקווה שהוא ישתחרר בעתיד הקרוב. יש לו עוד דרך ארוכה לעבור, אבל הוא חוזר הביתה מחר, לסוף שבוע. ואני מקווה שזה ילך טוב.

״היי.״ אמרתי מרחוק וכל הנערים הסתובבו והסתכלו עליי.
עיניו של פליקס קרנו מאושר והוא קפץ עליי בחיבוק.
״בייב! היי!״ פליקס צעק ונישק את שפתיי. לילדים במחלקה אסור לגעת אחד בשני, אבל לפחות מותר לו לגעת בי. זה כבר משהו...