״תדאג שהאבטחה תתחזק, במיוחד סביבו.״ אני מורה לאנחל ונכנס אל החדר בחזרה.
אני נכנס אל החדר והם לא מרגישים בנוכחותי, הדוקטור מביט בה כאילו היא יהלום נוצץ, אני אודה שהיא לא רחוקה מלהיות כזאת, אם לא הייתה נופלת למשפחה כזאת פחדנית וחלשה.
הוא מגניב מבט על שפתייה ללא בושה, נראה שעוד רגע הוא גם יעז לטעום אותן.
שלי! היא השפחה שלי.! ברגע שאסיים איתה תוכל לקבור את היהלום שלך עמוק באדמה.
״תסלחו לי אבל אני מפריע?״ אני עוצר אותו מליפול לפרצוף התמים והמסוכן שלה, היא יודעת מה היא עושה.
ברגע שהדוקטור שומע את קולי, פניו מחווירות, הוא עוזב את גופה.
והיא כמעט מועדת אך מתיישבת על המיטה.
״זה מה שאתה עושה דוקטור? מנסה לזיין קטינות?״ אני נוהם, והוא רועד מפחד כמו אפרוח מסכן שאיבד את אימו.
יש בניהם לפחות טווח של עשור.
״אני.. לא ידעתי שהיא שלך אדוני, מצטער.״
הפחד ממנו מגמגם ביחד עם מילותיו, נמושה.
״צא מפה לפני שיהיה מאוחר.״ אני נותן לו הזדמנות לברוח, והוא הולך עליה כמעט ורץ אל הדלת ונמלט ממנה.
אני מביט במרסלה ישובה על המיטה, נראת משועשעת מכל המצב.
״למה את מנסה אותי?״ אני יודע שהיא אוהבת לראות אותי ככה, היא מטריפה את המוח שלי.
היא מנדנדת את רגליה על המיטה כאילו היא ילדה קטנה.
היא לא רחוקה משם סך הכל ילדה בת 20.
״חשבתי שהדם שלי מזוהם.״ אני נעמד מולה ולוחץ מעט על ירכיים שלה, מספיק את תזוזתם הילדותית.
״אני מתעב את הדם שלך.״
״בכל זאת הדם שלי הולך לזרום באחותך.״
״אני מעדיף אותה חיה, אבל אחיך.. הוא ישלם על מה שהיא סובלת עכשיו.״ פרצופה מחוויר למשמע אחיה, כן הוא ישלם!
״הבטחת שתחוס על חייו!״ היא מגבירה את הקול בפניי.
״הבטחתי שאחוס וכך אעשה, לא אהרוג אותו, אתן לו רק את החשק למוות.״ היא דוחפת אותי ויורדת מן המיטה, מוכנה לעימות שתפסיד בו, כי המילה שלי היא האחרונה והקובעת.!
״תחזיר לי את הדם שלי!״
״כן? כדי שאקרא לדוקטור המזדיין?״ תחושת הסערה בה נרגעת שהיא מבינה שראש בראש או עימות לא יעזרו לה.
היא מתקרבת אליי, עם מבט שדורש רחמים, אין בי את השיט הזה.
״תעזוב את אח שלי, אני... אעשה מה שתרצה. אדוני!.״ כמו השפחה המזדיינת שתמיד רציתי שתהייה הופיעה לנגד עיניי, אח שלך עד כדי כך חשוב לך, אח שלך שרצה לחתן אותך לבן זונה מבוגר.
משפחה, נקודת התרופה הכי חזקה שקייימת.
לחיצה, הכעס, סערה והנקמה מופעלים יחד איתו.
״את תעשי הכל?״
״הכל רק שתניח לו, נשבעת!״ היא רוצה להוכיח לי אבל אני לא צריך להביט בעיניה כדי לדעת שהן אומרות אחרת.
אני תופס בידה ומושך אותה מחוץ לדלת אחריי,
״לאן?״
״תהיי ילדה טובה ותסתמי תפה.״ היא מצייתת וסותמת את פיה, זה נחמד אני חייב להודות.
מחשבות חולניות עוברות בראשי, שניהם צריכים לסבול.
YOU ARE READING
THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה
Romanceאני שונא אותה. אני שונא כל חלק ממנה, אני שונא את הדם שלה. אני שונא את הפרצוף התמים והמסוכן שלה, אני שונא את ריח השושנים שנודף ממנה. אני שונא לראות אותה הולכת בלי לצלוע, אני שונא לראות אותה חיה בלי פחד. אני שונא את הקיום של המשפחה הזאת, אני שונא א...
