THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה

מרסלה

מהיכרות קצרה עם בית השטן הוא רחב וענק, חייב להיות דרכים נוספות לברוח מפה.
אבל קודם אצטרך להוריד את המלשן הזה שצמוד לי על הרגל.
״את מקשיבה לי?״ מריה מושכת אותי מן המחשבות שעברו בראשי, ואני מהנהת בחיוב.

״אז הבנת איך אדוני אוהב את הקפה שלו?״ היא מדברת עליו כבר שעה כאילו הוא אליל, היא מכבדת אותו כאילו אלוהים נמצא מולה, בסה״כ כבוד שנוצר מפחד מזוין כלפיי האיש הזה.
אני דווקא מחבבת את מריה, היא חמודה לטעמי, יפיפיה אמיתית.
״אדוני יכול להזדיין.״ אני מגלגלת את עיניי בחוסר אכפתיות, והיא נבהלת מההתבטאות שלי ומושכת בידי קרוב אליה.

״שש.. אם הוא ישמע אותך, זה לא יהיה טוב. אל תלכי איתו ראש בראש, את תפסידי.״ היא לוחשת לי ומזהירה אותי מפניו, שהוא יזהר ממני. אולי ללכת איתו ראש בראש לא יתרום לי, אבל את טועה מריה, אני זאת שאנצח.
״קפה עם חלב נטול לקטוז ובלי סוכר, מר כמו הלב שלו.״ אני מתבדחת והיא פוערת את עיניה אך חיוך קטן מופיע על פניה.

״ילדה יום אחד, הפה שלך יהרוג אותך.״ בזה היא צודקת, והפה הזה לא הולך לסתום אף פעם!
לאחר שהיא הסבירה לי במשך שעתיים על כל מה ״שאדוני״ אוהב ולא, התיישבתי באי המטבח.
היא חתכה ירקות לארוחת ערב ״שאדוני״ הביא לה תפריט מדויק.

״את צריכה עזרה מריה?״
״יהיה נחמד לידיים נוספות.״ היא מחייכת אליי, והחיוך שלה רחב ויפיפיה, קורן כמו קרני השמש.
אני עוקבת אחריי ההוראות שלה, אם יש דבר שאני אוהבת כמעט כמו החופש זה בישול.
אני הכנתי עוגת אוכמניות וזה היה בן העוגות שהייתי מקצוענית בהן.
״בחיי את בשלנית, מאיפה הכישרון הזה?״
הכישרון שלי.. זיכרונות צפים בראשי ואליס ואמא עולים בניהם.

עבר:
״את בטוחה שאת יודעת מה את עושה?״ אליס שואל בדאגה ומביא את הקמח שביקשתי ממנו לפני כבר חמש דקות.
הוא נעמד לידי ומהסס למסור לי את הקמח.
״אל תדאג. אמא לימדה אותי, וחוץ מזה אני עושה איתה את אותה עוגה כל שבוע.״ הוא מוסר את הקמח בידי עם תקווה שלא נשרוף את הבית ונצליח להפתיע את אמא.

״נראלך שהיא תצא טוב?״ אנחנו מביטים בתנור, העוגה שם כבר עשר דקות. אליס חשש ועדיין חושש מתוצאת העוגה.
״היא תצא טוב, אני בטוחה!״ אני מנסה להרגיע את החשש בו, אבל הוא לא סומך על היכולות שלי.
״היינו צריכים פשוט לקנות, תראי כל המטבח באלגן.״ טעם עוגה של בית ורנון הוא לא אותו טעם. ייתכן שהמטבח מבולגן מהרגיל אבל זה שווה את זה.