THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה

מישל (מרסלה)

אני לובשת על גופי את מדי הניקיון השחורים עם מטאטא בידי, לעזאזל עם הפה שלי!
אני שמה בעגלת הניקיון את החומרים שמריה, עובדת הניקיון הדריכה אותי.
מריה מובילה אותי לאיזור החדרים ומפטפטת איתי.
״את עובדת ניקיון קבועה?״
״אני מניחה שלא, כלומר, בטעות התפרצתי לדברי הבוס והוא ציוות אותי לניקיון.״
היא נעצרת בפתאומיות ומסתובבת אליי.

״זה המסדרון שלך, תנקי את כל החדרים ביסודיות. אה ו.. ממליצה לך להשתמש בכפפות.״
״אבל.. מריה זה המסדרון של הvip, אולי עדיף שאנקה את החדרים הרגילים.״
״הוראה מלמעלה מתוקה, יש לך שעתיים... אני הייתי ממליצה לך להתחיל לנקות. אלה חדרים גדולים.״  היא מחייכת חיוך מזויף ונעלמת מן המסדרון.
אני פותחת את החדר ונחרדת מהצב בו החדר נראה.
בקבוקי יין זרוקים, המיטה מבולגנת, חוטיני.. בעצם כמה חוטינים זרוקים על כל עבר.
ריח של אלכוהול וגראס כבד, אני מתקדמת אל החדר ומזועזת מכל פינה שאני נחשפת אליה בחדר.

קונדום משומש זרוק על הרצפה, וחתיכות של זכוכיות מפוזרות בחדר הרחצה.
אלוהים מה היה פה.. איך מתחילים לנקות בכלל, מה שבטוח זה שאצטרך חבילת כפפות לצידי.
יופי מרסלה, רצית להיות חופשיה. צריך לעבוד קשה יותר משחשבתי.
אני זורקת את כל הגועל והאשפה שלהם לפח, ואיתו גם את המצעים הקרועים.

אני מזיעה ומתנשפת, חם לי ויש לי ריח של שילוב חומרי ניקיון מזוינים.
נשאר לי חדר אחרון מתוך שלושה שהייתי צריכה לנקות.
אין לי מושג איך אפשר לעבוד בעבודה כה מעייפת וקשה, בחיים לא הייתי מצליחה לנקות את כל מסדרון הvip, זה לפחות שמונה חדרים.
אני נכנסת אל החדר כמובן שהוא לא שונה משאר החדרים, אותו בלאגן אותו ריח ואותו טינופת.

אני כמעט ומסיימת עד שאני דורכת בטעות על קונדום שנדבק לי אל הנעל, ״לעזאזל!״ אני רוטנת.
״איכ נו באמת״ אני מנסה להוריד מנעלי בלי לערב את ידיי, אפילו עם כפפות מגעיל אותי לגעת בזה.
אני מרימה את רגלי באוויר ומנערת שירד, אך הוא לא זז.
״צריכה עזרה?״ קול גברי נשמע מדלת החדר, זה לא קולו של העוזר של הבוס.. למזלי.
אני מרימה את ראשי ונחרדת לגלות שהקול הגברי ההוא שייך לפייטרו לוצאטי.
הוא משלב את ידיו ומוריד את מבטו אל הרגל שלי עם הקונדום הדבוק לנעלי, אני מורידה את הרגל לרצפה במבוכה, וכך גם את פרצופי.

״את אילמת?״ אני לא מגיבה, לא מרימה את ראשי. מה אם יזהה אותי ויסגיר אותי לאבי?
״תרימי את הראש שאני פונה אליך!״ אני מצייתת ומרימה את ראשי, צעדיו הכבדים מתקרבים אליי עם מבטו הקשוח שלא מזיז את עיניו מעיניי.
״פייטרו אחי הגעת?״ קול גברי נוסף נשמע מדלת החדר, והפעם אני מזהה את קולו, הבוס.
לעזאזל מה עשיתי, הלוואי והייתי יכולה להיעלם מהחדר.
״מניאק, ניהלת יפה את המקום. מצאו ישמח.״ פייטרו לוצאטי מסתובב אל הבוס ומחבק את גופו.

״אהבתי את העיצוב של החדרים. ידעתי שאפשר לסמוך עלייך.״ הבוס מחייך? זה נראה מוזר וקריפי.
״אדוני?״ הוא מוריד את חיוכו שמביט בי בקשיחות על כך שאני עדיין בחדר ומעזה להפריע לשיחתם.
״אממ.. בוס. אני סיימתי לנקות. מה אני אמורה לעשות?״ פייטרו לוצאטי וגם הבוס מביטים בי.
״את מוכרת לי, אפילו מאוד. נפגשנו בעבר?״ לעזאזל, לא! לא! ולא!
״אממ לא.. לא נראלי שנפגשנו.״ אני מחייכת חיוך מטופש ולחוץ.
״לכי תחזרי לעמדה שלך עם אמלי מהר!״ אני מזדרזת לצאת, ונושמת בקלות לרווחה.

״פס.. מישל!״ קולן של ריו נשמע מהמדרגות.
״ריו אני אהרוג אותך סופית!״ אני מתקדמת אליו בכעס וסוטרת לחזהו.
״לעזאזל אישה תרגעי, אני מצטער״
״ניקיתי שלושה חדרי vip! אני עוד שנייה מתפרקת. יש לי ריח של חומרי ניקוי לעזאזל ונדבק לי קונדום לנעל.״ אני מרימה את רגלי באוויר והוא מביט בגועל.
״תוריד את זה!״ אני פוקדת אליו והוא נגעל.
״מישל.. זה.. את יודעת שאני סטרילי.״ אני מגחכת וסוטרת שוב לחזהו.
״אם אתה לא מוריד לי את זה מהנעל, תשכח ממני.״
״טוב אני אוריד בלי לחץ, אישה.״ הוא מקרב את ידיו אל נעלי
״איכסה.״ הוא צועק ומוריד בבת אחת את הקונדום ומשליך אותו אל הפח.

״אני רוצה חיבוק סליחה.״ אני מגחכת בגועל.
״אני לא נוגעת בך שלפני שנייה נגעת בקונדום משומש.״ הוא נאנח ומגלגל את עיניו.
״רעה. מישל, אלוהים אני ממלצר בvip והכמות חתיכים שם לא הגיונית.״ הוא מוחא כף בהתלהבות.
״כיף לך, אני הולכת לברמן עם אמלי, יש יותר נאחס מזה?״ פניו משתתפות בצערי.
״אם הכלבה הזאת מציקה לך שוב אני אמשוך לה בשיער המזויף ואפרק אותה.״
״תודה אבל אני אעשה את זה לבד.״
״נהנת לבד, אגואיסטית״

~•~
אני נכנסת אל הבר ואמלי תוקעת בי מבט שנאה.
״מה את עושה פה? לא הלכת לנקות או משהו כזה שמתאים לאנשים כמוך״ היא אומרת בגועל שמביטה בי.
״הוראה מלמעלה. תעיפי את המבט שלך ממני ואל תפני אליי.״ אני שוטפת את ידיי והיא מתקרבת עם העקבים הזנונתיים שלה.
״אל תשכחי שאני מנהלת את הבר הערב״ היא לוחשת ונעלמת מקרבתי, ואני מרפה את ידיי מהכוס ומוותר על לשבור לה אותו על ראשה.

״מה בשבילך?״ אני פונה אל הבחור שישוב כבר כרבע שעה על הבר מבלי שהזמין דבר.
״אני מתלבט.. מה את ממליצה?״
״אני לא מכירה את הטעם שלך לכן תוכל להגיד לי מה תרצה לשתות?״
״מים״ אני מניחה את הכוס מים על הדלפק.

״מישל חסר קרח.״ היא מושיטה לי את המפתח של המחסן ואני חוטפת מידה.
״כלבה״ אני ממלמת.
אני יורדת במדרגות הרבות, ופותחת את המחסן.
אני ניגשת אל המקרר ושומעת את הדלת נטרקת, אני מסתובבת במהירות אל הדלת ונחרדת לגלות את האיש האחרון שחשבתי ורציתי לראות.