THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה

רום

״תוריד את זה ממני!״ היא מתפרצת וצועקת בפניי, אני מגיב באדישות לדמות החזקה שהיא חושבת שיש בה, ולוחץ על מכשיר הכפתור שבידי, והוא שולח לגופה זרם חשמל חזק, ולאחר שניות היא מתפתלת על הרצפה מכאב, כבר לא הדמות החזקה והאמיצה.

היא נופלת ארצה על הרצפה ואני מביט בה נאבקת בכאב,
״תפסיק״ היא צועקת, אך הכאב והצעקות שלה לא מעוררות בי רחמנות או הלב המזוין שאין בי.
אני מחייך למראה שהיא נמצאת בה, על הרצפה שלי, במשרד שלי, בטריטוריה שלי, מתחננת שאני אפסיק.
היית צריכה לחשוב על זה לפני שניסית אותי, כלבה מזוינת.
אני מביט בה ושנאה מעוותת עוברת בי ופורצת מעיניי, אני מתעב את המשפחה הזאת.

״אז כמו שאמרתי, את תעבדי במשק הבית כמו הכלבה הטובה שלי?״ אני מחכה שתשברי בפניי, שתגידי את המילה שבגללה היא מתפתלת בכאבים על הרצפה, את הכן המזוין שאני רוצה לשמוע ממנה, מהפה הקטן והחצוף שלה.
אני מביט בה נלחמת, נאבקת בעצמה ובכאב שזורם בגופה, היא מביטה בי לרגע קצר.

״כן״ היא לוחשת כאילו זאת בושה להגיד את המילה הזאת, היא תצטרך להתרגל כי איתי כל מילה שלי ופקודה תהייה לה ככן.
״אני לא שומע״ אני מביט בה מתעצבנת וזה מראה מגוחך מידי, טיפה סבלנות והמוות אצלכם יהיה בתורות.

״כן!״ היא צורחת, אומרת את המילה שחיכיתי לשמוע אותה ממנה, ואני לוחץ על מכשיר הכפתור בידי ומפסיק את הכאב בגופה.
היא עוד שוכבת על הרצפה, מתנשפת כאילו רצה מרתונים של קילומטרים של ריצה, זז מעט זרמים קטנים מלטפים את גופה, מגיע לכם לסבול!

״קומי שפחה!״ אני נעמד מעלה עם מבט קשוח ומלא שנאה, היא מביטה בי ומתרוממת עם כעס שלא מזיז את הקמיצה ברגלי.
״פעם הבאה שאשמע ממך התנגדות או מילים שלא יכבדו אותי, את תענשי הבנת?״ קרירות יוצאת ממני, היא שותקת ומביטה בעיניי בקמצוץ האומץ שנשאר לה, אני בידיי אשבור את האומץ שבה.

״אני מובן? שפחה.״ אני תופס בלסת שלה ומקרב אותה אליי ומאיים עם עיניי.
״אתה מובן״ כל כך צייתנית, אני אוהב את זה.
״אדון אוקס! תפני אליי.״ היא מהנהת ואני מוריד מפרצופה את ידי.
״אתה מובן אדון אוקס.״ אני נשבע שזה עושה לי את זה לראות אותה נשברת, מצייתת לחוקיי.
״כל כך הולם אותך צייתנות, שפחה. אני כמעט שוקל להשאיר אותך אצלי לנצח.״ האש בעיניה נדלק, החום שלה בעיניה הפך לקרש במדורה שנשרף.

״כל כך הולם אותך שטן, אדוני.״ היא מתלוצצת בפניי, היא משעשעת זה בטוח. האומץ שלה לעמוד בפניי ולהתבדח עם השטן מרשים אותי כל פעם מחדש.
״בשבילך אני השטן שלא נראה כמוהו עוד בגיהינום.״ פחד בעיניה נראה שוב, מתרחקת ממני לאט שאני מתקרב.
״אני לא מפחדת ממך, אדוני.״
״אז יתכן שהעיניים שלך משקרות לי? אני אוהב אמיצות אבל לא טיפשות, אז אל תנסי אותי!״ היא מתנגשת עם הקיר, ואותו מבט מביט בי, מבט של אמיצות מזויפת.

״קחי את המדים שעל השולחן שלי, ותתלבשי.״
״אני לא מתלבשת מולך.״ היא עומדת מאחוריי ההחלטה שלה, אני לוחץ על גרונה והפה הקטן שלה מוציא אנחות כאב.
״את מתביישת ממני אה שפחה? את לא צריכה, את השפחה שלי! ואם ארצה את תשרתי אותי בלי בגדים בכלל. אז תגידי תודה וקחי את הבגדים שעל השולחן ותתלבשי.״
אני משחרר את הלחיצה בגרונה וסימן של ידיי נחרטו על גרונה.

״תודה אדוני.״ היא מחייכת חיוך מאולץ ושונא, והולכת אל עבר שולחן המשרד שלי.
היא מביטה בי ותוהה לרגע אך מורידה את החולצה והחזה שלה נחשף בפניי, היא לא מסתירה אותו בפניי או מסתובבת, אלא מתעלמת מקיומי.
היא מביטה בי לרגע מביט בחזה שלה ונוגעת בחזה באופן מגרה,
״אתה אוהב את הציצי שלי, אה אדוני?״ היא מתגרה בי ומצחקקת.
״תתלבשי ותסתמי את הפה המזוין שלך.״ אני שונא לשמוע אותה צוחקת, אני שונא שהיא חושבת שיש לה תקווה להינצל מהידיים שלי.

טקטוק בדלת נשמע שהיא מסיימת להתלבש אך המבט שלי עדיין תקוע בה בחוסר סבלנות.
״תפתחי שפחה! זה בשבילך.״ היא מביטה בי בבלבול, אך הולכת אל הדלת ופותחת אותה כפי שאמרתי.
מריה עובדת משק הבית נעמדת בכניסה למשרד עם פרצוף מפוחד וגופה רועד מעט.
״אמ.. אדוני, אני כאן.. קראת לי.״ היא מהנהן בהבנה.

״מריה, זאת השפחה שלי, תכירי לה את הבית ובעיקר את המטבח והמטאטא. אני מובן?״ הנהמה שלי מבהילה מעט את מריה וגורמת לה לחשש.
״אתה מובן אדוני״ במשפט הזה הן נעלמות מן החדר, הדם המסריח שלה זיהם לי את החדר.
לעזאזל מאיפה היא החביאה חזה כזה, ניסיתי לא להביט בהן מידי.
אבל הן זקרו בגללי וראיתי את זה ממרחק. אלוהים יודע כמה גברים עברו אצל הזונה הזאת.

אני נח בכסא המשרד שלי, והתמונה ליד המחשב שלי גורמת לי להסיח דעת.
הבחורה עם העיניים הירוקות, והשיער השחרחר המבריק, החיוך הקורן שיוצא ממנה, שיניים חשופות ויפות.
אני נשבע אני אמצא אותך רומי, ואני אמחוק למזדיין הצרפתי הזה את החיוך המסריח של כל המשפחה שלו.

הדלת נפתחת בדרמטיות, בלי טקטוק. מי האיש שהעז להיכנס בלי רשות.
אני מביט באנחל עם מחשב בידו פתוח רץ לכיווני.
״מה קרה אנחל?״ לראות את אנחל מתנהג בצורה דרמטית ולחוצה זה נדיר, זה אחד ל.. מה גרם לו להיות כה לחוץ וסוער.
״רומי, הם שלחו לנו הודעה.״ הכעס בי מתחיל לזרום לאורך כל גופי, אם הוא העז לגעת בה, הוא אדם מת!

אנחל מראה לי את התמונה, אני מביט ברומי, הילדה היפה שלי כבולה לכיסא עם חבלים.
הפחד בעיניה בפרצוף שלה, אני הבטחתי שלא תצטרך לדאוג עוד שאני לידה, אני הבטחתי!
אני מזהה את הקאפו לשעבר, אבא של השפחה שלי, עומד לידה.
אני מקרב את התמונה ואני רואה את החתך בגופה. הם העזו להשחיט את גופה, המאפיה הצרפתית גזרה את דינה.

״תתקשר ללוקאס, לקרלו, מתאו, אנדריי ולגיימס, תבשר להם שיש מלחמה בפתח. אני רוצה שיגיעו עד סוף השבוע.״ אנחל רץ מידי מחדרי והולך להתקשר ללוקאס הקונסיילרי שלי שנמצא במועדון החשפנות, לקרלו ראש המאפיה הקנדית, למתאו ראש המאפיה האיטלקית, לאנדריי ראש המאפיה הרוסית, וכמובן לגיימס ראש המאפיה של נו יורק.

תתפללו סימון, כדאי שתתפללו!
כי גם אלוהים לא יציל אתכם מזה שהעזתם להניח את הידיים שלכם על אחותי.