His girl [1]

רוז (24)

"בוקר טוב, לילי," אמרתי שנכנסתי לבית קפה.
"בוקר טוב, רוז."
שמתי את הסינר שלי ואנשים נכנסו לבית קפה.
ארזתי לאנשים מאפים וקפה.. היו גם אנשים שהתיישבו בשולחנות ואכלו ארוחת בוקר.
אני אוהבת לעזור לאנשים.
לדאוג לאנשים זה אחד מהדברים שאני הכי אוהבת.
לשמח אנשים..
אבל אני מניחה שמי שסובב אותי לא מתנהג כמוני.
"היי," קול מוכר אמר והסתובבתי אליו.
"מיה, היי," חייכתי אליה.
"את עובדת כאן?" היא שאלה בבלבול. "לא סיפרת לי שום דבר.."
"אה.. כן, זה חדש.." בלעתי את רוקי.
העברתי את מבטי אל דומיניק, שיושב באחד השולחנות מאחוריה ובוהה בי.
הסטתי את מבטי.
"ובכן, אני רוצה ופל בלגי,"
"פעמיים." דומיניק אמר מאחוריה. "אה.. כן, מר לומברדי.." הוא בחן אותי ומבטו הפך לזועם.
הכנתי להם ופל בלגי ושמתי את הדברים שאני יודעת שמיה אוהבת.
"מה אתה רוצה?" שאלתי את דום ובחנתי אותו. "מה שאת אוהבת." אמר ונעץ בי את מבטו.. את המבט שאני הכי אוהבת שלו.
השפלתי את מבטי.
שמתי את מה שאני אוהבת ובחנתי אותם. "אתם נשארים כאן או הולכי-"
"אנחנו נישאר." דומיניק אמר ומיה הסתובבה אליו, בחנה אותו בבלבול.
"אמרת ש-"
"אני יודע מה אמרתי, מיה. עכשיו אני אומר משהו אחר." אמר לה תוך כדי שהסתכל עליי.
הוא התקרב והם התיישבו על הבר.
מיה אכלה את הופל שלה אבל דום לא נגע בשלו.
"הכל בסדר, דומיניק?" שאלתי ובחנתי אותו.
"תאכלי." פקד. "מה?"
תאכלי, ילדה."
"דום.. לא נראה לי שאני יכולה לאכול עכשיו. אסור לי.."
"רוז, את מפחדת להסתבך עם לילי יותר משאת מפחדת להסתבך איתי?" בלעתי את רוקי ואכלתי ביס מהופל.
"בסדר?"
"כן," הוא אמר שאחד מהלקוחות הקבועים כאן נכנס לבית קפה וחייך אליי.
דום התעצבן ונהם בזעם.
"בוקר טוב," אמרתי להאנטר.
"בוקר טוב, רוז.. את נראית טוב היום."
"היא תמיד נראית טוב." דומיניק אמר בשיניים חשוקות.
בלעתי את רוקי ובחנתי את השניים.
"את הרגיל, האנטר?" הוא הנהן.
הכנתי לו את מה שהוא לוקח בדרך כלל והגשתי לו.
הוא נישק את הלחי שלי והביא לי כסף.
"תודה, רוז." חייכתי אליו ונופפתי בידי שהוא יצא.
דומיניק נעץ בי מבט זועם.
"תפסיק." נהמתי.
"אין לכם כאן אלכוהול, נכון?" הוא שאל ובחן אותי.
הנדתי בראשי.
"חוץ מזה, מי שותה אלכוהול בעשר בבוקר?"
"אנשים כמוני."
"וכמו אבא שלי." הוא הידק את לסתו.
הוא קם מהכיסא וגרר אותי אל החדר האחורי.
"באיזה קטע הוא נישק לך את הלחי?"
"בקטע של מה לעזאזל אכפת לך?!"
"את שלי, רוז! רק שלי. אף אחד לא ינשק או יגע בך. אף אחד." ליקקתי את שפתיי והנדתי בראשי בחוסר אמון.
"תעזוב אותי, דומיניק." השתחררתי מאחיזתו וחזרתי לחלק הקדמי של החנות.
יצאתי אל אחד מהשולחנות וניקיתי אותו.
"רוז, תקש-"
"לך מכאן, בבקשה, דומיניק.."
"רוז די! תקשיבי רגע."
"לא מכאן," לחשתי לשפתיו. "בבקשה,"
הוא נאנח והעביר את ידו בשיערו.
"בסדר," אמר. "אבל תדברי איתי.. אני צריך לדבר איתך."
"לך תזדיין." נהמתי.
הוא חייך ובחן אותי.
"עם מי, ילדה? כי בפעם האחרונה שבדקתי אני לא יכול לזיין אותך, כי את כועסת עליי, אבל אני לא אזיין אף אחת אחרת כי אני או-"
"אתה בא?" מיה קטעה אותו. "כן," הוא נאנח ויצא ביחד איתה מהבית קפה.