His girl [1]

רוז (6)

זו הייתה הנשיקה הכי טובה בעולם!
התנשקתי לפני, כמה פעמים.. אבל אף פעם לא נישקו אותי ככה, בצורה עוצמתית כזאת.
הוא ליקק ומצץ את הלשון שלי בצורה שגרמה לכולי להירטב.. אבל אחרי זה, לא דיברנו על זה, ובזמן שהייתי שם הוא כל הזמן עבד.
לא ראיתי אותו מאז אותו יום, ולמען האמת, אני לא בטוחה שאני רוצה לראות אותו.. זה יהיה כל כך מביך.
שמתי את החולצה לויקו וחייכתי אליו.
"לא דיברתי איתך הרבה זמן, ילד קטן, איך אתה מרגיש?" שאלתי. "בסדר, התגעגעתי אלייך!" הוא חיבק אותי וצחקתי ונישקתי את הלחי שלו.
"קדימה, אני הכנתי ארוחת בוקר?"
"יש פנקייקים?" הנהנתי. "יש! תודה!"
גיחכתי וירדתי למטה.
"אולי בגלל שאת מתנהגת כמו זונה!" קולטון נהם על קים.
"אני לא זונה, אידיוט!"
"ילדים." הזהרתי אותם ומשכתי את קים אליי. "הוא בן זונה!"
"אל תקראי לאמא שלי זונה, קים! לא כדאי לך!" היא התכווצה.
"חוץ מזה, קטנטונת, את נישקת את הילד האידיוט הזה!"
"זה לא הופך אותי לזונה!"
"אבל את כ-"
"קולטון." דומיניק נהם מהכניסה למטבח וגרם לו להשתתק.
מבטו ננעץ בעיניי והוא בלע את רוקו.
"לכו לאכול." פקד והם הנהנו.
התקרבתי אליו והוא הצמיד אותי עליו.
"תתקשרי לאח שלך." פקד. "מה? למה?"
"תתקשר אליו עכשיו, ילדה." הנהנתי והתקשרתי אליו.
"רוז?"
"דומיניק רוצה לדבר איתך,"
"לומברדי?"
"כן. הוא." אמרתי והעברתי לדום את הטלפון. "אתה תעזור לי להביא את אח שלי." אמר.
הוא לא שאל או ביקש, הוא פשוט ציין את זה.. בחנתי אותו, הגבות שלו מכווצות וזה גורם לו להיראות חתיך בטירוף.
הצמדתי את רגליי זו לזו.
הכוס שלי נוטף ואני מרגישה את הדופק משם.
דומיניק בחן אותי וחייך.
הוא תפס אותי והצמיד אותי אליו התחככתי בו והוא נישק את צווארי.
"טוב," הוא אמר לג'יימס. "מחר, ג'יימס, ובלי שטויות." הוא ניתק והביא לי את הטלפון.
"שמתי לך דובדבנים במקרר," לחש לאוזני.
הסתובבתי אליו וקפצתי עליו.
"תודה, תודה, תודה!" הוא חייך. "דום," לחשתי. "כן, רוז?"
"למה אתה כאן?"
"כי יש לך מחר יום הולדת, ילדה."
"הממ.. אני מתחילה לאהוב את הכינוי הזה," לחשתי. "מה את רוצה ליום הולדת?" בחנתי אותו בבלבול. "אתה לא.. לא צריך ל-"
"רוז." הוא הזהיר. "לא שאלתי אם אני צריך או לא, שאלתי מה את רוצה."
"האמת שיש כמה ספרים שאני רוצה, אבל-"
"איזה?" הוא שאל אותי. "אתה לא קונה לי את זה."
"אל תנסי אותי, ילדה."
"אבל-" הוא הניד בראשו. "לא."
"אני לא מתכוונת לספר לך." אמרתי. "טוב, אם את לא מתכוונת לספר לי, אני אגלה לבד. אבל עכשיו, אני צריך ללכת." תפסתי אותו לפני שהסתובב ונישקתי אותו.
הוא החזיר לי מבט מבולבל ונאנח.
"אני אפילו לא אשאל, ילדה. אבל אמרנו רק נשיקה אחת."
"אני יודעת.. סליחה," השפלתי את מבטי. הוא הרים את ראשי והצמיד את שפתינו לנשיקה עמוקה.
"אני שם זין על מה שאמרנו, אבל רק ליומיים הקרובים."
"כולל היום?"
"כן," נאנחתי ונישקתי אותו. "בסדר,"

—

עליתי לחדר שלי וג'יימס היה שם.
"איך נכנסת?!" שאלתי בזעם ובשקט, בשביל לא להעיר את אווה, שבדיוק הרדמתי. "התגעגעתי אלייך, חוץ מזה-"
"צא מכאן." פקדתי. "תקשיבי רגע, בבקשה,"
"בסדר," אמרתי ובחנתי אותו. "תדבר."
"אני לא רציתי לעזוב, אבא והאנשים שלו הכריחו אותי."
"האנשים שלו?! אבא שלנו לא נראה כמו מישהו מהמאפיה, הוא סתם אידיוט מסומם."
"וכרגע הוא בבית חולים בגלל שדקרתי אותו. הוא ניסה להרוג אותי." בחנתי אותו ובלעתי את רוקי.
כן, אבא שלנו מסומם ואידיוטי, אבל לא נראה לי שהוא עובד בשביל כנופיות או בשביל המאפיה.
הוא בן אדם טוב בלי הסמים..
"אתה באמת תעזור לדום?"
"דום?" שאל בבלבול. "דומיניק. אתה באמת תעזור לו?"
"כן." הוא ענה.
"לאונרדו באמת שם?"
"כן."
"מה הוא עושה שם? הוא שם אחת עש-"
"מה הקטע של השאלות, רוז?! מה קרה?!"
"כלום.." מלמלתי.
"לך מכאן, בבקשה, אני רוצה ללכת לישון." הוא הנהן.
"אני התגעגעתי אלייך בטירוף, רוז. אני מצטער שעזבתי אותך, אני הייתי חייב." הוא חיבק אותי.
"אני באמת מצטער,"