His girl [1]

רוז (16)

התעוררתי בחדר שלי בבית של דומיניק.
אבל.. למה אני כאן?
"רוז?" מיה דפקה על הדלת בחדר שלי. "כן?" היא נכנסה לחדר שלי ובחנה אותי.
"שמעתי ש..שהיה לך.. חלום רע," היא לחשה. "את בסדר?"
"כן, הכל בסדר, מיה.. קרה משהו?"
"אני פשוט שונאת את זה שרבנו בגלל אח שלי," היא נאנחה. "נראה לי שהוא באמת אוהב אותך ונראה שגם את אוהבת אותו."
אוהב אותי? לא.. לא נראה לי, דומיניק לא אוהב אותי.
אולי מחבב, אבל אוהב? אין שום מצב.. לפחות לא כמו שזה נראה עכשיו.. הוא פשוט דואג, אני מניחה..
"בוקר טוב," דומיניק אמר ונכנס לחדר שלי גם.
מיה בחנה את שנינו ובלעה את רוקה.
"ללכת?" הוא שאל. "לא, זה בסדר," מיה לחשה וחייכה אליו.
הוא התקרב אליי ונישק אותי. "את בסדר?" שאל והנהנתי.
"טוב, יש ארוחת בוקר למטה," תפסתי ובחנתי אותו. "לאן אתה הולך?"
"למסעדה שלנו, יש בעיה עם אחד מהעובדים."
"אנחנו יכולות לבוא איתך?" מיה שאלה ובחנה אותו. "למה?"
"למה לא?" שאלתי אותו בחזרה ובחנתי אותו. "כי עדיף לכן להיות בבית, אין לכן מה לעשות שם."
בחנתי אותו וכך גם מיה.
הוא בחן אותנו בחזרה וכיווץ את גבותיו, אני שונאת שהוא עושה את זה.
הוא נראה כל כך.. יפה.. אני נראית כל כך מכוערת לידו.
"מיה," הוא סימן לה ללכת והיא הנהנה.
הוא התקרב אליי. "מה קרה?"
"אתה.. מושלם,"
"לא. אני לא, ילדה. יש לי הרבה שריטות.." השפלתי את מבטי לרגליי והוא נישק את מצחי.
"אין לך."
"כן? אני רוצח, ואני מניח שגם קצת פדופיל.." הוא העביר את אצבעותיו על צווארי.
המגע העדין שלו גרם לי לרטוט.
האיבר שלי פועם ורטוב.. אני צריכה אותו. "הדבר האהוב עליי בעולם הזה זה דם, ילדה.. אני רצחתי את אבא שלי, את מבינה את זה?"
"גם אני." אמרתי והוא בחן אותי.
העביר את שיערי אל מאחוריי אוזני.
"אולי, אבל את לא נהנית מזה.. אני נהניתי מכל רגע מזוין. מכל רגע שבו הוא איבד מהחיים שלו, בכל רגע שעוד טיפת דם נפלה על הרצפה. נהניתי מהצרחות שלו, מהגניחות כאב, את לא."
"כי אני רצחתי אותו עם אקדח, הוא לא סבל." הוא גיחך. "נכון, אבל את בכית בגלל זה, הרבה. את הגנת על עצמך, לא התכוונת להרוג אותו." הוא ליטף את הלחי שלי ונשק לשפתיי. "אני לא מושלם וגם את לא. לכל אחד יש את השריטות שלו, גם אם את לא חושבת או יודעת עליהן. אבל אני אוהב אותך ככה, ילדה.. את האישה שלי." בחנתי אותו.
הוא אמר הרגע שהוא אוהב אותי?
הוא נשק למצחי. "אני חייב ללכת, רוז.."

—

"הוא יכעס." אמרתי למיה. "לא אכפת לי." היא הסתובבה והראתה לי שתי תלבושות.
ביד ימין היא החזיקה שמלת מיני שחורה ללא כתפיות, וביד שמאל מכנס לבן ונוצץ עם חולצה תואמת, או שזה אולי חזייה.. טוב, אין לי מושג.
"שמאל."
"שלי או שלך?" שאלה ובחנה אותי. "שלי." היא הנהנה והביאה לי את זה.
"מ..ה?"
"תתלבשי, רוז.. אמרנו שאנחנו יוצאות.."
"כן, אבל חשבתי שאת שואלת בשביל עצמך." היא גיחכה. "ומה את תלבשי? פיג'מה?"
"יש לי כאן בגדים, מיה.." היא הרימה את גבותיה. "איזה בגדים?"
"יש לי כאן כמה שמלות ו-"
"ליציאות כאלה?" הנהנתי, למרות שידעתי שזה שקר. "את משקרת, קדימה, תתלבשי."
נאנחתי.
פשטתי את בגדיי ולבשתי את החליפה.
"אווו! את נראית מושלם." היא צווחה.
"אני.. אני לא יודעת אם אני מרגישה בנוח עם זה, רוז.. זה נראה יותר מדי.."
"לא. זה מושלם."
"מה אתן זוממות?" לאונרדו נכנס לחדר ובחן אותנו. "את נראית.. יפה. זאת אומרת, יותר מבדרך כלל.."
"אתה חושב?" הוא הנהן. "את יפהפייה,"
"תודה." אמרתי וחייכתי אליו.
"דומיניק יודע שאת יוצאת ככה, רוז?"
"אה.. טוב.. אני צריכה לספר לו," ליקקתי את שפתיי. "איפה הוא?"
"במועדון, רוז.." אמר ובחן אותי. "איזה?" מיה שאלה.
"האהוב עלייך."
"לא," היא נאנחה. "עכשיו לא נ-" היא השתתקה באמצע וחייכה לעצמה.
יכולתי לראות את הגלגלים מסתובבים בראש שלה.
"מה את מתכננת, מכשפה קטנה?" לאו שאל אותה. "אתה יכול לקחת אותנו למועדון הזה?"
"השתגעת?! נראה לך שאני לוקח אותך לשם? הוא ישחט אותכן. הוא שונא שאתן יוצאות לבד במיוחד שאתן לבושות ככה." הוא בחן אותי. "בסדר," אמרה מיה ולקחה שמלה מחדר הארונות שלה.
שמלה קטנה ואדומה שתתאים לה באופן מושלם.
"אז נלך לבד." איידן נכנס לחדר גם. "זין.." מלמל ובחן אותי בעיניו הירוקות.
הוא חייך והתקרב אליי, נישק את הלחי שלי ולחש, "את נראית מדהים, רוז."
"תודה, איידן." חייכתי אליו במבוכה. "לאן אתן הולכו-"
"את לא יוצאת ככה." ג'יימס נכנס לחדר. "טוב, היא לא שואלת אותך, ג'יימס." מיה אמרה.
"היא כן. היא חצי עירומה ואין מצב שהיא יוצאת ככה."
"אני לא חצי עירומה." נהמתי. "אני חושב שאת לבושה יפה." איידן לחש לי.
"כן? טוב לדעת, רק חבל שהדבר היחיד שמעניין אותך באחותי, זה לדחוף את הזין שלך לתוך הכוס שלה." הרגשתי שאני מסמיקה במבוכה.
למה הם מדברים על זה?
"אולי, חבל שהיא של דומיניק ואני לא יכול לעשות את זה." ג'יימס הידק את לסתו ואם לא הייתי נעמדת מולו, הוא היה גם קופץ על איידן במכות.
הם אף פעם לא אהבו זה את זה.
מאז שג'יימס הגיע לכאן.. אולי זה בגלל שאיידן מסתכל עליי באופן מיני..

"את בטוחה שזה רעיון טוב?" שאלתי את מיה והיא הנהנה.
"היא איתי." מיה אמרה.
השומר הנהן ובחן אותנו. מבטו ננעץ על החזה שלי והוא ליקק את שפתיו והרים את מבטו בחזרה אלינו.
נתן לנו להיכנס פנימה.
המוזיקה הייתה רועשת, וזה מוזר, כי לא שומעים את זה מבחוץ.
"אולי כדאי שנלך לספר לדומיניק שאנחנו כאן." אמרתי  לאוזנה של מיה והיא הנידה בראשה.
"באנו לכאן בשביל לעשות כיף. לא בשביל לשבת במשרד שלו ולבהות בו עובד."
גיחכתי.
אני אשמח לבהות בו עובד.

עבר זמן והרגשתי שמישהו נצמד אליי ומחכך את שפתי באוזני. "איפה מיה?" הוא שאל. "היא רוקדת, דום."
"את כועסת?"
"אני לא אוהבת מועדונים, דומיניק.. רציתי ללכת אליך, אבל מיה אמרה שאם תגלה אז תכריח אותנו לשבת במשרד שלך."
"הייתי מכריח אותך לשבת במשרד שלי, היית יושבת מתחת לשולחן ולמצוץ לי את הזין." הוא נישק את צווארי.
"הם לא נתנו לי לשתות כלום," לחשתי לו.
"בואי." הוא הרים אותי על כתפו. "היי! תוריד אותי,"
"לא ילדה.."
"נו, דום.."
"לא, רוז. את שלי. חוץ מזה, אני לא מרשה לך ללכת בתלבושת הזאת."
"למה לא?" נאנחתי. "כי את שלי, רוז."
נכנסנו למשרד שלו והוא הוריד אותי על השולחן.
גהר מעליי ונישק את צווארי.
"פאק, למה לבשת את זה, ילדה?"
"בגלל.. בגלל ש-" הוא הוריד לי את המכנס והשאיר אותי בחולצה הקטנטנה הזאת ותחתונים.
"תרגישי." פקד ושם את ידי על הזקפה שלו.
גנחתי והוא נישק אותי.
"זה מה שאת עושה לי, ילדה. רק את."
שפשפתי לו את הזין והוא גנח.
"את מושלמת." גנח ונישק אותי. "אתה יכול.. לזיין אותי?"
"מה אני עושה?"
"לא מזיין אות-"
"רוז? את כאן?" מיה שאלה והתפרצה לחדר. "אלוהים!" היא צרחה והסתובבה.
"תתלבשי." פקדה ולבשתי את המכנס שלי.
"לבשתי.." מלמלתי והיא הסתובבה. "אתם.. שכבתם?"
"לא."
"לא." ענינו ביחד.
"אה.. בסדר," לחשה.

—

נכנסתי לחדר של דומיניק ובחנתי אותו.
הוא עסק במחשב, והרכיב את משקפיו. היה נראה שהוא עובד.
הוא מושך כל כך עם משקפיים.
"כן, רוז?" שאל והרים את מבטו אליי.
הוא הוריד את המשקפיים שלו וסימן לי לשבת לידו.
התקרבתי והתיישבתי לידו על המיטה.
הוא נישק אותי.
וויסקי ותפוזים הפך להיות הטעם האהוב עליי בשבועיים האחרונים.
"את צריכה משהו, ילדה?" שאל את שפתיי. "אין דובדבנים." לחשתי ונישקתי את שפתיו פעם נוספת.
"זה בסדר.. את נראית סקסית גם בלעדיהם,"
"נו, דום." חבטתי בכתפו והוא צחק.
"בסדר, אני אבוא עוד מעט ונלך לקנות לך דובדבנים," המהמתי והפעלתי את הטלוויזיה על אלאדין.
"לא, ילדה." הוא נהם וכיבה את הטלוויזיה. "אני צריך להתרכז אם את רוצה דובדבנים."
"למה? מה אתה עושה?"
"עובד."
"על מה?" הוא בחן אותי וסובב את המחשב אליי. "רווחים?" הוא הנהן. "זה מעסקאות סמים, זה מעסקאות נשקים, זה מהמועדונים וזה מהמסעדות."