His girl [1]

רוז (9)

התעוררתי מעל דומיניק, שבחן אותי.
חייכתי ולחשתי, "בוקר טוב,"
"בוקר טוב גם לך, ילדה שלי." הוא נישק את אפי.
בחנתי אותו והסתכלתי על שפתיו.
אני רוצה שהוא ינשק אותי עוד הפעם..
"לא, רוז." הוא אמר ונישק את הלחי שלי. "דום.. בבקשה,"
"ילדה, אני לא מתאים לך.. ראית מה קרה, את נכנסת לכאן בגללי ואת נפגעת בגלל זה. כי לא הייתי כאן בשביל להגן עלייך.." השפלתי את מבטי והוא ליטף את הסנטר שלי באצבעותיו.
"אני אגן עלייך עם החיים שלי, לא משנה מה יקרה בנינו, לא משנה אם יהיה לך מישהו אחר, לא משנה אם לי תהיה מישהי אחרת, אני מבטיח שאגן עלייך. אבל אני פשוט לא מסוגל להיות איתך בידיעה שאת יכולה להיפגע מזה," בלעתי את רוקי והנהנתי.
"ורוז, ילדה.. אל תכעסי, בסדר? אני פשוט באמת לא רוצה לפגוע בך, או שתיפגעי בגללי." הנהנתי והוא תפס את פניי. "אתה יכול לנשק אותי?" שאלתי. "רק פעם אחת אחרונה?" הוא הנהן וקירב את שפתינו.
נישק אותי בעדינות מייסרת, הוא נתן לי להשתלט על הנשיקה, שזה מוזר בטירוף, כי זה לא קרה עד עכשיו.
"אני אתגעגע אליך," לחשתי.
"גם אני אלייך, ילדה שלי." חיבקתי וקמתי ממנו.

"היי," איידן אמר שירדתי למטה. "אה.. היי,"
"מה את עושה כאן? לא הלכת הביתה אחרי כל מה שקרה?"
"דין ומיה היו בבית יתומים, נשארתי לישון כאן.."
"ואיך את מרגישה?" בחנתי אותו וגיחכתי. "איך נראה שאני מרגישה?"
"ממש רע. כאילו בכית שבוע,"
"משהו כזה," הוא חייך אליי. "לאונרדו בסדר?"
"כן, הוא עם סקרלט למעלה.." הנהנתי.
"למה בכית?" הוא שאל. "כי בן דוד שלך.. לא משנה," נאנחתי.
"רוז."
"מה?" שאלתי ובחנתי אותו. "מה האידיוט הזה עשה?"
"הוא לא אידיוט, איידן. הוא דואג לי, זה פשוט מחרפן אותי,"
"שהוא דואג לך?" הנדתי בראשי. "עזוב, איידן, הכל בסדר,"
"הוא יכול להיות אידיוט, תתעלמי ממנו."
"גם אתה יכול להיות אידיוט, למשל בפעם הראשונה שראיתי אותך."
"כן.. טוב, אז לא ידעתי שאת של דומיניק.. טוב, זה די מטומטם שחשבתי שתצאי איתי, אני טוב מדי בשבילך." הוא קרץ וצחקתי. "כמובן," הוא קירב אותי עליו והרגשתי את זקפתי הנוקשה על בטני.
זה די מטריד אחרי מה שקרה אתמול.. מאוד מטריד.
בלעתי את רוקי ובחנתי אותו.
"צריכה שאקח אותך לבית יתומים?"
"אמ.. אפשר, כן," הוא המהמם ובהה בשפתיי.
התרחקתי ממנו. "אני.. כמו שאמרת, איידן, אני של דום.. לא שלך."
"רוז, בחייך," הוא נאנח.
"אני צריכה ללכת." העברתי את מבטי לכיוון המטבח ופגשתי את מבטו הזועם – זועם מאוד – של דומיניק.
בלעתי את רוקי וברחתי החוצה.
נתקעתי במישהו ונפלתי על הרצפה. "פאק, רוז, לא ראיתי אותך.." ג'יימס אמר ועזר לי לקום.
"אני מצטער, רוז.. על הכל,"
העברתי את ידי בשיערי ונאנחתי. "אתה אידיוט! אתה לא היית צריך לעזוב אותי עם אבא! אני סבלתי בגללך."
"הסברתי לך כבר, רוז, אני הייתי חייב."
"סליחה," לחשתי. "אני פשוט עייפה, וכואב לי, ואני לא ראיתי אותך כל כך הרבה זמן.. ו..וזה לא הוגן, אתה עזבת והוא התחיל להתעלל בי יותר! אני כמעט מתתי בגלל האיש הזה.."
"מה?"
"כן, ג'יימס, האיש המטומטם הזה כמעט הרג אותי! יותר מפעם אחת.. ורק בגלל שאתה לא היית שם," הדמעות זלגו מעיניי ללא הפסקה.
"לך מכאן." מישהו פקד מאחוריי.
יכולתי לראות שג'יימס הולך והרגשתי שמישהו מרים אותי עליו.
"זה בסדר, ילדה שלי.." הוא מלמל והכניס אותי לרכב שלו.