His girl [1]

רוז (22)

ראיתי את דומיניק שנכנסתי, אבל לא תכננתי שהוא ישאר לשבת כאן.
"מה תרצה להזמין?" שאלתי אותו בצורה הכי מנומסת שיכולתי.
"מאפין דובדבן," ליקקתי את שפתיי והנהנתי. "עוד משהו?"
"לא, תודה, רוז." הוא בחן אותי, הסתכל עליי באותה צורה שהוא הסתכל עליי שהוא אמר שהוא אוהב אותי.
"זה נגמר בנינו, דום.. אל תסתכל עליי ככה,"
"זה אף פעם לא יגמר בנינו. את שלי."
"אתה בגדת בי." אמרתי. "אני לא."
"אתה כן. אתה בגדת בי.." הוא גיחך והעביר את ידו בשיערו.
"אני לא, רוז.."
"אתה כן! אתה סתם מנסה לשחק לי עם הראש,"
"רוז, פשוט תביאי את מה שביקשת."
"לך תזדיין, אני לא מביאה לך כלום." נהמתי והסתובבתי.
הלכתי לשולחן אחר ששייך לי.
ישב שם איש בלונדיני עם עיניים כחולות.
הוא שרירי, אבל לא יותר מדי ומבטו זועם.
"היי," אמרתי לו וחייכתי חיוך מתוק. "מה תרצה להזמין?" הוא בחן את גופי.
"אותך," מלמל. "אני לא חלק מהתפריט,"
"ובגלל זה למקום הזה אין כמעט רווחים," הוא קרץ. "אם אתה רוצה בחורה שתרד לך ותעשה לך הופעה, אתה מוזמן ללכת למועדון חשפנות." אמרתי ושפכתי עליו כוס מים.
פיו נפער ומבטו הפך לזועם, העיניים שלו הפכו מכחולות לשחורות והיה נראה כאילו אם היה לו כאן סכין, הוא היה משסף לי את הגרון.
הסתובבתי ופגשתי את מבטו של דומיניק, חיוך מרוח על הפרצוף שלו והוא צחק.
"אל תצחק, אתה הבא בתור."
"רוז," מליסה אמרה. "אני יכולה לדבר איתך?" הנהנתי והלכתי אל המטבח.
"את לא יכולה לשפוך מים על אנשים,"
"היית צריכה לשמוע איך הוא דיבר עליי, מאל.."
"זה עדיין לא סיבה, הוא לקוח שלנו." הסטתי את מבטי ממנה ונשכתי את שפתיי.
"את צריכה לבקש ממנו סליחה."
"סליחה? את צוחקת? הוא זה שרצה ל-"
"רוז, אם את רוצה להמשיך לעבוד כאן, את תצטרכי להתנצל." הידקתי את לסתי.
"בסדר," אמרתי. "אז אני מתפטרת." הורדתי את הסינר וזרקתי אותו על השיש ויצאתי מהבית קפה.
אני לא זאת שצריכה לבקש סליחה, הוא התנהג אליי מגעיל.. שיתמודדו עם זה.
"ילדה," דומיניק אמר ויצא אחריי. "מה זה היה?"
"תעזוב אותי." נהמתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי.
זה רק חמש עשרה דקות הליכה, ואין לי בעיה ללכת ברגל.
"לאן את הולכת?"
"הביתה. מה אתה עושה כאן לעזאזל?!"
"באתי בשביל לקחת ממנה את הכסף שהיא חייבת לנו, אבל אז ראיתי את איך שהעובד האידיוט הזה הסתכל עלייך, ראיתי שלא הרגשת בנוח עם זה, אז במקום כסף דאגתי שהיא תפטר אותו."
"ולקחת מבן אדם את הפרנסה שלו!" צעקתי והסתובבתי אליו.
"אני כועסת עליך, אתה פגעת בי כל כך, דומיניק, ביקשתי דבר אחד. דבר אחד מזוין שקיוויתי שתעמוד בו."
"אני לא רוצה ש-"
"כבר פגעת!" צעקתי בזעם.
"אתה פגעת בי כל כך, דום.. אם אתה לא רוצה לפגוע יותר, פשוט תתרחק ממני."
"בסדר, אבל אני רוצה לנשק אותך." סטרתי לו והסתובבתי בחזרה.
המשכתי ללכת.
"אני שונאת אותך!" צעקתי.

—

התעוררתי בבוקר וקמתי מהמיטה.
חץ קם ביחד איתי וחייכתי אליו.
התארגנתי והתלבשתי בטרנינג אפור וחולצה קצרה ומעל ג'קט, קר היום, לפחות יותר ממה שאמור להיות..
נראה לי שיורד גשם בחוץ.
הלכתי למטבח וחץ בא אחריי.
הכנתי ביצים ובייקון ושמעתי נקישה על הדלת.
חץ לא נבח.. מוזר.
"מי זה?" שאלתי והתקדמתי לדלת. "לאונרדו,"
פתחתי את הדלת ופרצתי בצחוק כתגובה לכך שהוא ספוג במים.
"תפסיקי לצחוק, מטומטמת, קר לי."
"איך ידעת שאני גרה כאן?" שאלתי שהוא נכנס פנימה, רועד מקור ומטפטף ממים.
המשכתי לצחקק בשקט.
"מיה אמרה לי שאת גרה כאן, היא הראתה לי פעם אחת." הנהנתי.
"אתה יכול להיכנס למקלחת, אני אשים את הבגדים שלך במייבש." הוא נישק את הלחי שלי. "תודה, רוז."
"המקלחת זה דלת שנייה משמאל." אמרתי לו והוא הלך לשם.
"אמור להיות לי בגדים בתא מטען ברכב, לכי תבדקי." הוא זרק לעברי את המפתחות והנהנתי.
יצאתי החוצה ושמתי את הכובע של הג'קט על ראשי.
פתחתי את תא המטען של הריינג' רובר שלו.
הוצאתי משם ג'ינס וטי-שירט שהיו שם ושמתי לב לסכין שהיה שם, שהיה מלא בדם והדם היה נראה טרי, כאילו לא מזמן רצח או דקר מישהו.
בלעתי את רוקי.
סגרתי את תא המטען ונעלתי את הרכב.

"אני יכולה להיכנס?" שאלתי את לאו. "כן," הוא אמר.
נכנסתי פנימה הוא לבוש רק במגבת ובחן אותי.
"את בסדר?" שאל. "את מי רצחת בדרך לכאן?"
"לא רצחתי, דקרתי," אמר. "את מי?"
"מישהו שניסה לרצוח אותי, זו הייתה הגנה עצמית, אני נשבע שלא פגעתי במישהו סתם ככה." הנהנתי.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?"
"כן.. קרה משהו?"
"אני בהיריון," הוא הסתובב ובחן אותי. "בהיריון?"
"כן.. מאח שלך ו-"
"הוא יודע?" ליקקתי את שפתיי והנהנתי בהיסוס. "רוז."
"אני אמרתי לו שאני כנראה בהיריון, אבל לא בטוח," הוא נישק את ראשי.
"הוא אוהב אותך, רוז.. ואני יודע שגם את אוהבת אותו," הוא העביר את שיערי אל מאחוריי אוזני ובחן אותי.
"אני באמת אוהבת אותו, אבל הוא.. איך אני אמורה לצאת עם-" הדמעות התחילו לזלוג מעיניי.
"אני אף פעם לא מקום ראשון של אף אחד, לאו.. תמיד יש מישהו אחר שיבחרו בו. אני תמיד יהיה מקום שני.. זה ככה מאז ילדות," ליקקתי את שפתיי. "ואז, איתו, הרגשתי כאילו אני המקום הראשון.. כאילו אני היחידה שלו, כאילו הוא באמת אוהב אותי. ואז הוא בגד בי.. ואני עוד פעם הייתי הילדה הזאת, שמרגישה כאילו היא מקום ראשון אצל מישהו ואז מגלה שהכל היה שקר.." הוא ניגב את הדמעות שלי ובחנתי אותו.
"מה אם אני לא רוצה לשמור את התינוק?"
"אז אל.. הוא לא ירצה שתשמרי אותו בשבילו," הנהנתי.
"אני אצא.. שתוכל להתלבש," הוא חייך וחייכתי אליו בחזרה ויצאתי משם.
ליטפתי את ראשו של חץ והוא ליקק אותי.
צחקתי.
"את חמודה בקטע מטורף," שמעתי מישהו מאחוריי.
הסתובבתי בבהלה בשביל לראות את דומיניק.
"ועדיין בגדת בי, נכון?"
"לא בגדתי בך."
"אני לא מאמינה לך." אמרתי ונעצתי בו מבט זועם.
חץ התכוון לקפוץ עליו אבל עצרתי אותו. "לא, חץ." אמרתי.
"אח שלי כאן?"
"כן."
הוא בחן אותי וקמתי מהרצפה למטבח. "הוא במק-"
"מה אתה רוצה ממני?!" שאלתי בזעם. "אני רצינית, דומיניק, מה אתה רוצה?"
"שתסלחי לי."
"אז לך מכאן! אני לא יכולה לעשות את זה שאתה כל הזמן-"
"תירגעו!" לאונרדו צעק. "לך מכאן, דומיניק. זה לא בריא לה לכעוס ככה ואתה סתם מעצבן אותה."
"אני רק רוצה שתסלחי לי," הוא לחש לשפתיי. "אני לא עשיתי שום דבר לא בסדר, מגיע לי שתסלחי לי."
"לא עשית שום דבר לא בסדר? אתה גרמת לי להרגיש אהובה, אתה גרמת לי להרגיש שאתה אוהב אותי ואז פשוט ריסקת הכל.. גרמת לי להרגיש מושפלת, אני באמת חשבתי שאתה אוהב אותי."
"אני כן או-"
"אתה לא!" הוא ליקק את שפתיו והנהן. "בסדר, אז אני לא. אני לגמרי שונא אותך, בעיקר בגלל שאני חושב שאת יפהפייה ומושלמת, וגם כי.. פאק ילדה, אף פעם לא ראיתי אישה יפה כמוך. ורק בגלל שאת האישה הכי יפה שאני מכיר והיית שלי, אז בגדתי בך."
"לך תזדיין." נהמתי. "את לא מבינה שהיחידה שאני רוצה לזיין זו את?!"
"כן?! כי זה לא הפריע לך שנתת לאישה אחרת לרדת לך!"
"לא נתתי לה!" הוא צעק בזעם. "אני לא נתתי לה לרדת לי, היא הייתה שיכורה והורידה לי את המכנס. אני התכוונתי להרים אותה ואז נכנסת וקפאתי."
"לא."
"לא?"
"לא! אני לא.. איך אני אדע שאתה לא משקר?"
"אני אראה לך במצלמות,"
"בסדר, תראה לי." אמרתי ובחנתי אותו.
מבטו התרכך מעט והוא חייך אליי. "אתה לא יכול," לאו אמר ושפשף את הלסת שלו. "כל הצילומים מאותו היום נמחקו, נמחקו מכל מקום אפשרי, אי אפשר לשחזר אותם ובדקתי כמה פעמים."
"כמה נוח," אמרתי.
הנדתי בראשי בחוסר אמון.
"לך הביתה, דום.. אתה רק עושה את זה יותר גרוע,"