His girl [1]

רוז (13)

מיה התקשרה אליי באמצע הלילה.
היא בוכה.
למה היא בוכה לעזאזל?
"דומיניק נורה," היא לחשה. "הם.. הם ניסו לקחת אותי והוא הגן עליי והם ירו בו, מיה. הוא בניתוח עכשיו והוא ביקש אותך.. אני.. אני לא יודעת מה קורה ביניכם או לא, אבל תבואי לכאן, בבקשה."
"אני.. אני באה." קמתי מהמיטה במהירות והתלבשתי.
"ורוז?"
"כן מיה?"
"תיזהרי, בבקשה.. הוא רצח אחד משלהם, זה.. זה הקנדים, דין עכשיו הקאפו שלהם. תיזהרי, הוא-" הדלת בחדר שלי נפתחה הוא עמד שם וחייך כמו פסיכופת.
"מיה.. אני.. אני צריכה לנתק." אמרתי.
"תירגעי, רוז. אני לא רוצה לפגוע בך."
"אז לך מכאן!" הוא התקרב אליי והתרחקתי ממנו עד שנתקעתי בקיר.
הוא הרים אותי ודמעות זלגו מעיניי.
הוא השכיב אותי על המיטה שלי.
"פשוט תירגעי.." מלמל. "יש לך כאן קונדומים?"
"מה?!" שאלתי בזעזוע.
לא, לא, לא. זה דין, אין מצב שהוא יאנוס אותי.
"דין, אתה צוחק?"
"לא," הוא אמר. "יש.. יש במגירה במקלחת," לחשתי והוא הנהן.
"אני הולך להביא, אם תעשי שטויות, הבנות ישלמו על זה."
"איזה בנות?"
"אלה, קים, רוני."
"אתה.. אתה לא.. לא תאנוס אותן," הוא בחן אותי וחייך. "אל תעשי שטויות ואני לא אאנוס אותן." הנהנתי.
הוא הסתובב והלך לשירותים.
לקחתי את האקדח שדומיניק השאיר לי מהמגירה ליד והטענתי אותו.
דין יצא ויריתי בו שלושה כדורים.
אחד בבטן, אחד ביד ואחד בצוואר, אבל נראה לי שזה רק השתפשף בו.
הוא נפל על הרצפה ושמתי את ידי על פי.
על האקדח היה משתיק, כך שאף אחד לא יודע שזה קרה כאן עכשיו.
התקרבתי אליו שהאקדח מכוון לראשו.
ראיתי מספיק סרטי אימה בשביל לדעת שהם תמיד חוזרים.
"אבא שלך.." הוא מלמל. "מה?"
"הוא.. הכריח אותי," הדלת נפתחה בחדר והסתובבתי.
הוא כיוון אליי אקדח ואני את שלי.
"תשימי את האקדח בצד, רוז."
"לא."
"רוז."
"אבא." נהמתי. "את רוצה לעשות את זה בדרך הקשה? בסדר," הוא התקרב ויריתי את כל הכדורים שהיו לי באקדח לחזה שלו.
ניגבתי את הדמעות שלי מעיניי.
"דין.. אני.. אני מצטערת, אני-"
"את לא.. אני בן.. בן אדם רע," הרמתי אותו, לפחות ניסיתי, כי הוא כבד כל כך.
התחלתי ללכת איתו, למרות שזה קשה בטירוף. "בסדר, ואם אתה יודע את זה כנראה שהסבל שלך יהיה לחיות, לא למות."
"הוא אמר שהוא יהרוג אותך אם אני לא אעשה לך את זה.."
"קולטון! ריס!" צעקתי.
"אל תקראי לה-"
"קולטון!" צרחתי. "מה קר-" הם השתתק.
"תפסיקו לעמוד שם כמו איזה פסלים, חייבים לקחת אותו לבית חולים."

הגענו לבית חולים ולקחו את דין לניתוח.
התקרבתי אל מיה, לאונרדו וג'יימס, הידיים שלי עדיין מלאות בדם של אבא ודין.
"אלוהים, רוז, מה קרה לך?" משכתי באפי והדמעות התחילו לזלוג מעיניי.
"רוז? מה קרה?!" ג'יימס שאל. "אני.. אני רצחתי את אבא, כמעט רצחתי את דין, היא בניתוח.."
"איך? מה קרה?"
"הוא.. דין.. דין נכנס לחדר שלי, אבא.. הוא הכריח את דין לאנוס אותי," רעדתי מפחד והוא חיבק אותי.
"יריתי בדין.. ואז.. ואז אבא נכנס ואני.. אני יריתי גם בו," העברתי את הידיים המדממות של בשיערי והוא חיבק אותי.
"אני הולכת לשירותים," לחשתי והלכתי לשירותים.
שטפתי את ידיי ואת הפנים שלי.
"את בסדר?" מיה שאלה.
"אני.. אני לא יודעת, מיה," לחשתי.
"אני צריכה ללכת לבית יתומים, אני צריכה שינקו לי את החדר ואני צריכה להחליף בגדים."
"לאונרדו ידאג שינקו שם, אני אגיד לו,"
"אה.. תודה," לחשתי וניגבתי את הדמעות שלי.
יצאנו מהשירותים.
"הוא יהיה בסדר, נכון?" שאלתי את לאונרדו ובחנתי אותו.
"כן."
"מי ירה בו?"
"נראה לנו שאבא שלך," בלעתי את רוקי. "אני רוצחת." אמרתי.
הוא וג'יימס הנידו בראשם.
"את הגנת על עצמך, רוז." ג'יימס אמר והשפיל את מבטו אליי.
הוא נישק את מצחי.
"את אחותי, את לא רוצחת." לחש לאוזני. "את הגנת על עצמך."
"אני רצחתי את אבא שלי."
"את הגנת על עצמך," הוא חזר על המשפט. "את רצחת את אבא שלנו, את האבא שהרביץ לך. האבא שהתעלל בנו, בעיקר בך.. זה הגיע לו."
"אני יודעת אבל-"
"לא, רוז. זה הגיע לו." הנהנתי. "אני חייבת ללכת," לחשתי.