קלמנטינה סוויץ

פרק 1: אל תאמין לכל מה שאתה רואה

ג'ין נשען על העגלה בסופר.
"נו כבר תבחר משהו. עוד שעתיים באים כל החבר'ה".

הוא ארגן את מסיבת הכיתה השנתית.
לקרוא לזה מסיבת כיתה המעיט באופן מביש בערך של האירוע.
זה היה האירוע המדובר בכל השנה שכולם חיכו לו. ג'ין, הבחור הכי יפה ועשיר בקמפוס, ארגן מסיבת ענק בפנטאוז המשפחתי - וכולם היו מוזמנים.

אם את מלכת הכיתה, אם אתה החנון שמחטט באף בארוחת הצהריים, את את הגיקית שמגיעה במדי סלית'רין- למסיבה של ג'ין כל המעמדות הוזמנו.
וכולם הגיעו.

אף אחד לא העז לפספס את האירוע הכי חשוב בשנה. חשוב יותר אפילו ממסיבת סיום השנה של השכבה הגבוהה.

ג'ין עצמו - כלומר, העוזרים הרבים שהיו למשפחה שלו- ישבו על האירוע חודש מראש, מהזמנת קייטרינג , הכנת מתנות קטנות למשתתפים, ועד הזמנת הדי ג'יי הכי חם באותה שנה.

למען האמת, הדבר היחיד שג'ין היה צריך לדאוג לו בעצמו זה לבחור תאריך, והוא בחר אותו בראנדומליות כל שנה, מניח את האצבע על לוח השנה ונותן לאחרים להתארגן לפי המילה שלו.

השנה ג'ין היה בשנה האחרונה שלו, מה שאומר שזו המסיבה האחרונה שהוא יארגן בתיכון, מה שאומר שהיא חייבת להיות הכי טובה מכל המסיבות האחרות.
זו הסיבה שכמה שעות לפני המסיבה הוא מצא את עצמו בסופר- מקום שהיה בו רק בסיור כיתתי ביסודי, עם החבר הכי טוב שלו, יונגי.

"אני אומר לך, זה צריך להיות פה" ענה יונגי באדישות, מתעלם מהלחץ שהפגין ג'ין.
היה לו רעיון גאוני איך להפוך את המסיבה האחרונה של ג'ין לאירוע אפי.

בטיקטוק וביוטיוב הסתובבה פרסומת למשקה חדש, "סוויץ". הפרסומות טענו שזהו משקה מיוחד כמו כל פרסומת שקר- כלשהי, אבל זה לא מה שעניין את יונגי.
המשקה היה בצבע כתום מחריד בוהק, שבתאורה הנכונה הוא אפילו זהר וגרם ללשון להצבע בכתום זהרהר.
ומה יותר מגניב ממשקאות זוהרים?

"אתה שתית את זה בכלל? זה טעים?" שאל ג'ין והביט בפקפוק ביונגי שהעמיס שישיות מהמשקה המוזר.
יונגי פתח בקבוק אחד הריח אותו
"מריח מסריח. כמו קלמנטינה".
הוא לקח לגימה והעווה את פיו.
המשקה היה דוחה, ומתוק מדי.
"אולי כשזה קר זה טעים יותר" מלמל.

למזלו של יונגי, ג'ין פספס את כל החלק האחרון שכן הוא היה עסוק בלהניח שטר של 50 דולר ביד של העובד, שהתחיל להעמיס שישיות על עגלות נוספות.
למה לטרוח לעבוד כשיש כסף?
ג'ין לא סבל אנשים עניים. הוא תמיד חשב שהם עצלנים.
כמו הבחור המוזר בזה שיש להם בבית ספר שמסתובב יחף כל הזמן. ההורים שלו חלקאים. מי היה מאמין. כאילו שצריך חקלאות בכלל בימים האלו, הכל סינטטי וצבעי מאכל.

~

"זה נראה לי מספיק".
יונגי הביט בסיפוק לעבר 17 העגלות מלאות המיץ. הם רוקנו את כל הסחורה מהסופר.
הוא לא סיפר לג'ין, אבל כשראה את כמות המיץ עלה לו רעיון חדש.
מה יקרה אם הם ישפכו הכל לברכה בבית של ג'ין?