THE MAFIA BIRD ציפור המאפיה

מישל (מרסלה)

עוד יום בהיר יפה ובעיניי גם חשוד, השמש החזקה באופן לא רגיל, החום באוויר מורגש, ציפורים מכל מיני סוגים עפות ומצייצות להן במרומי השמיים, הקנאה שלי בהן מטורפת ומתגברת.
אם היה לי אפשרות להיות חיה, זאת הייתה ציפור.
חיה יפה וייחודית, היא חופשיה לעשות כל מה שבליבה ועולה על ראשה ולהסתלק בעזרת כנפייה מהמקום שרע לה.
היא נודדת בין עונות השנה, חופשיה ולא כלואה, הציוצים שלה זה הקול האהוב עליי.

לעמות בני אדם.. אצלנו זה שונה באופן משמעותי.
אין ספור דברים שעומדים בפנינו לעשות מה שעל ליבנו, אם רע לנו
אין ברירה, אלא להתמודד.
אי אפשר לקחת את הכנפיים שלנו ולברוח, בסופו של דבר אנחנו נתמודד מול הקושי שרצינו לברוח ממנו.
שבן אדם נולד העתיד שלו כבר מוכתב. אם נשאל אדם אקראי,
איך הוא רואה את עצמו בגיל 30?
התשובה תהייה צפויה, ילדים, נשוי, חברים, בית, כסף, עבודה..
האם זה מה שאותו אדם אקראי באמת רוצה או שזה מה שהחברה מצפה ממנו.

אם ישאלו אותי את אותה השאלה, תשובתי תהייה מאושרת וחופשייה.
אני לא צריכה דבר מזה, אך האושר והחופשיות שלי עלו לי במחיר כבד.. כבד מידי.
מאז היום בו נולדתי אל העולם האכזר הזה, 22 שנים, בפעם הראשונה העזתי להיות ציפור.
העזתי להיות חופשייה בדיוק כמו שרציתי, העזתי לקחת את כנפיי ולהסתלק מהמקום הרע לי.
השאלה שלכם בטח, זה למה לא יכולתי להיות חופשייה ומאושרת?

שאת בת למשפחת סימון, ההגדרה חופש לא קייימת אצלנו.
אצלי העתיד נכתב כמו שאר בנות המאפיה.
לדאוג לפסק את הרגליים בשביל בעלך, ולהביא צאצא יורש.
זה העתיד של בנות מאפיה כמוני.
ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה, לפחות עד ששמעתי את אבי מדבר בחדר העבודה שלו על החתונה.
זה הדליק אצלי נורה אדומה, באותו רגע פעלתי וחשבתי על דבר אחד, חופש.
גנבתי מהכספת כסף, דרכון, ויצאתי בלילה דרך הפתח הסודי שלי ושל אליס.

עכשיו השאלה שלכם בוודאי השתנתה מי זה לעזאזל אליס?
אליס, הוא אחי הבכור.
אני ואליס אחים והיינו גם החברים הכי טובים, היה לנו מחבוא סודי שבו היינו יוצאים דרכו משטח האחוזה. זה היה הסוד הקטן והמשותף שלנו.
שהתבגרו הקשר ביני ולבין אליס התרחק, הוא היה כמעט כל היום עם אבא.
היו ימים שלא הייתי רואה אותו, אבל לאט לאט הוא נהייה דומה לאבא גם בהתנהגות ובדעות.
שחשבתי שיש לי מגן, שאליס לא יסכים לחתן אותי עם אדם שלא ארצה.
נחרדתי לגלות שבשיחה בחדר העבודה של אבא, גם אליס השתתף ותמך באבא בנוגע לחתונה.

אומנם העזתי להיות ציפור ואני לא מצטערת על כך.
אבל אין יום שבו אני לא חשה תחושת פחד שיתפסו אותי וימצאו אותי.
בכל מקום היה שלטים עם הפרצוף שלי, בטלוויזיה אפילו..
הפרס היה עליי 20 מיליון דולר!
לעזאזל זה סכום פאקניג ענק מידי, אין אחד שלא ירצה 20 מיליון דולר, יש כאלה שהיו מוכרים אברים עבור סכום כזה.
זה הפך את הבריחה שלי לקשה, לא התחברתי עם אף אדם.
שיניתי את מראי באופן קיצוני, כך שלא יזהו אותי.

עברו שנתיים מאז שברחתי, לא חשבתי שאחזיק מעמד תקופה כזאת אבל הצלחתי.
הקושי להסתגל השפיע עד שמצאתי את העבודה המושלמת, את המקום מגורים המושלם, ואת זיו, החבר הכי טוב שלי, הגוזל שלי.
מצאתי אותו בקן על העץ, לגמרי לבד עם כנף פצועה.
לא יכולתי להשאיר אותו שם, אז אימצתי אותו.
ומאז אני דואגת לו כמו הילד שלי.

שריקה נשמעה לעברי, לא הייתי צריכה להסתובב כדי להבין מי האיש ששרק לעברי.
התעלמתי ממנו כאילו היה רוח, מילצרתי את האנשים האחרים הישובים על הבר.
״מה בשבילך?״ פניתי לבחור שישב על הבר לפחות שעתיים וניסה טעמי אלכוהול מכל סוג אפשרי.
״ווסקי נקי.. אה גם קרח.״
אני ניגשת למקום הקרח, ולא מופתעת לגלות שהקרח נגמר.
״ריו אני הולכת להביא קרח, תוכל לטפל בעמדה שלי?״ אני פונה אל ריו, עכשיו השאלה שלכם בטח מי זה ריו?

ריו זה עובד בבר אבל לא כמוני, הוא לפעמים עובד בvip.
שלשם רק עובדים ותיקים ומנוסים נכנסים, וכמובן גם החשפניות המובחרות.
ריו, הוא מבוגר ממני בכמה שנים מעטות, הוא נראה טוב.
הוא נראה כל כך טוב וכל כך גברי שהופעתי לגלות שהוא גיי, נמשך רק לגברים בלבד.
הוא שחרחר עם עיני דבש יפות, מבנה גופו רזה וקטן ופניו נראות כמו תינוק חמוד עם קו לסת מגרה.
ריו הוא האיש שהכי התחברתי אליו במועדון חשפנות הזה.
ישנם אנשים במועדון הזה שהרוע מהן יוצא בקלות, במיוחד החשפניות.
״אין בעיה, רק תחזרי מהר.״
אני יוצאת מהבר ויורדת במדרגות למחסן.
אני מחזיקה בידיי את שקית הקרח ויוצאת מן המחסן שפעם לא הצלחתי לסחוב את השקית קרח לבד.

״בובה חבל על הידיים היפות שלך, תני לי.״ אותו בחור ששרק לעברי, מניח את ידיו על הקרח ודורש ממני להביא לו.
״אני מסתדרת לבד, תודה.״ אני מתקדמת עם הקרח ומשאירה אותו לבד.
״זה לא יפה לדחות אותי בכל פעם, יפיפיה. אני כמעט ונעלב כל פעם מחדש. ״ הוא מתהלך לידי עד שהגענו לבר.
״אז כדאי שתפסיק לצפות לשמוע תשובה שונה חוץ מדחייה, שלא תעלב כל פעם מחדש.״