הזאב הקטן שלי

אפילוג-פורולוג לעונה שנייה

-שבע עשר שנה לאחר הלידה-
נ.מ. אייס.
"לוגן!טום!אייס! בואו!" אבי צעק.
כנראה זה משהו חשוב.
ירדתי במדרגות מתעלם מהעובדה שאני רק בבוקסר,כי אולי חמש בבוקר עכשיו....
"יופי אייס אתה האחרון." אבי-סבסטיאן אמר.
"בנים.אבא צריך לספר לכם משהו." סבסטיאן אמר והבטנו לעבר אבא אלכס שטיפה הסמיק.
"בנים לא אמרנו לכם כי הייתם צעירים אבל המיועד.ת שלכם נולדה לפניי עשר שנים.הייתם בני שבע,קטנים מידי כדי להבין.
אבל היום המיועד או המיועדת שלכם חוגגים יום הולדת 10 ואני רוצה שתלכו לפגוש את ההורים שלו או שלה.אתם יודעים מאז שנולדתם שיהיה לכם מיועד אחד.לשלושתכם.ותאמינו לי זה יכול להסתדר.רק תהיו אקסטרה עירניים." הוא סיים ושלושתנו עלינו להתלבש.
התרגשתי ואני יודע שגם אחיי התאומים.
אייס טום אתם פה?
לוגן שאל במוחי ובמוחו של טום.
אה לוגן?
אני וטום שאלנו באותה עת
אתם מתרגשים?
גלגלתי עיניים ולא עניתי,הוא יודע את התשובה.
מאז שהיינו קטנים פנטזנו על המיועד.ת שלנו ביחד.
זה היה מדהים. היום נפגוש אותו.
סיימתי להתלבש וירדתי למטה,פוגש באחיי שהיו לבושים בחליפה גם.
"ביי אבא,אבא!" אמרנו ביחד ויצאנו מהבית צוחקים.
נכנסנו למכונית וטום נהג,לוגן ישב לידו ואני מאחור.
טום היה לחוץ ממש,הרגשתי את זה והנחתי יד על כתפו.
"אנחנו השלישיה הבלתי מנוצחת הכל יהיה טוב."
צחקקנו והתחלנו לנסוע.
הגענו לבית בשכונה ענייה. היא נראתה זוועה,בטוח יש פה מלא אלכוהליסטים בערבים. "בואו בנים." לוגן אמר ונראה מזועזע כמוני.
יצאנו והלכנו לעבר הבניין שבו המיועד.ת שלנו אמור לגור.
אין מעלית.
עלינו עד לקומה שלוש ודפקנו על הדלת.
כעבור כמה דקות שמענו קול של אישה "מי זה?!" הקול נשמע מפוחד אך סקרן.
הבטנו אחד על השני והם הצביעו אליי.נאנחתי.
"שלום,אנחנו לוגן טום ואייס אולריק.רצינו לדבר איתך על משהו חשוב." שמעתי לחשושים מעבר לדלת והגברתי את שמיעתי.
"מיי לוב תלך לחדר קטן ואל תצא עד שאומר לך." שמעתי את הקול הנשי לוחש וצעדים קטנים רצים לעבר חדר.
הסתכלתי על האחים והם הסתכלו עליי בציפייה.
זה בן.ככל הנראה אם אין עוד אחים..
הם נראו המומים בהתחלה אבל אז חזרו לפרצופיהם הקשוחים הרגילים,עסקי מאפיה....
אבל ידעתי שהם מאושרים מבפנים.
האישה פתחה את הדלת ונראתה מפוחדת.
היא הייתה נמוכה ממנו,בעלת שיער שחור עם שערות שיבה דקות וגוף שמנמן.
היא החוותה לנו להכנס,נכנסנו יושבים על ספה מרופטת והיא על כורסא במצב זהה.
היא התביישה ראו את זה על ההילה שלה.
"אני מצטערת על המצב אדונים..." היא התחילה לומר אך לוגן קטע אותה
"את לא צריכה להצטער ובבקשה תקראי לנו בשמות שלנו." הוא לא היה צריך להציג אותנו היא ידעה,כולם ידעו.
היא הנהנה
ופנתה אליי,אני היחיד שלא נראה קשוח מידי
"אדונ....זאת אומרת אייס...מה אתם עושים פה?"
היא שאלה
"אל תדאגי גברתי לא נקלעתם לשום צרות,להפך.יש לך ילדים נכון?" היא נראתה מפוחדת
"כן...." היא מלמלה
"כמה גברתי?" היא סימנה 1 עם ידה.
זה אומר שהצעדים היו של המיועד שלנו.
ליבי החסיר פעימה והרגשתי את ההתרגשות של אחיי.
"אני צריך לספר לך משהו רציני.אנשי זאב קיימים," ההילה שלה הפכה למפקפקת.
"ולפני שאת מפקפקת  תני לי להסביר לך.הבן שלך הוא המיועד שלנו,כן של שלושתנו.זה נשמע מטורף אבל זה המצב.זה לא אומר שנחטוף אותו עכשיו ממש לא.אנחנו נעשה הכל בשבילו נדאג לו מרחוק עד שיהיה בגיל המתאים."
היא הנהנה
"אני לא מפקפקת בכם.ממש לא רק מודאגת."
הרמתי גבות בשאלה בתיאום מושלם עם אחיי
"קשה לו יש לו בעיה נפשית....סוג של...יש לו דבר כזה שנקרא אילמות סלקטיבית. הוא יכול לדבר רק עם מי שהוא סומך עליו,עם השאר בשפת סימנים..."
היא מלמלה
"גברתי....אנחנו נועדנו לכבד אותו ולאהוב אותו בכל מצב." טום  התערב ולוגן המשיך אותו
"אנחנו יודעים שזה קשה להאמין אבל אולי אם אחד מאיתנו ישתנה זה יעזור?"
היא הנהנה בשקט .
מי?
שאלתי והם הפנו אלי אצבעות מחשבתיות ואני החזרתי להם אנחה מחשבתית.
השתנתי.
היא פחדה אבל השינוי היה מהיר ואני כבר הייתי בצורתי החייתית. זאב ענק חציו שחור וחציו לבן כמו הזאבים של הורי.
היא פחדה אך מתי ששמה לב שאני מתיישב על הרצפה היא הבינה.
שמעתי צעדים קלים והאישה השתנקה וזינקה ממקומה כדי להסתיר את הילד שיצא מהחדר.
היא הסתובבה לכיוונו והחלה לסמן במהירות תוך כדי שהיא מדברת כדי שנבין גם.
"מיי לוב אמרתי לך לא לצאת מהחדר...." היא מלמלה בדאגה והסימונים שלה היו לא מדויקים.
הוא כנראה החזיר לה סימון והיא נאנחה,תפסה בידו והציגה אותו לנו.
הוא היה נמוך בעל שיער שחור ועיניים כחולות עמוקות.
הוא סימן משהו והסתכל עלינו בפחד.
בעיקר עליי.
טוב נו אני זאב ענקי.
"רייני תכיר אלו הם אייס,לוגן וטום.הם אנשי זאב." הוא חייך וסימן משהו במהירות
"ריין שואל אם הוא יכול ללטף אותך?"
ריין איזה שם יפה,אני כבר אוהב את השם ויכולתי לראות לפי מבטו התמים אך העמוק שהוא עבר יותר מידי
קדימה אחי תרשה לו!אנחנו נדבר איתו בזמן הזה
לוגן אמר בראשי ואני הנהנתי לעבר ריין מאפשר לו ללטף אותי.
הוא התיישב ליידי והחל ללטף את ראשי בעדינות.
זה היה נעים אני לא אכחיש.
אבל לא יכלתי להרגיש אליו...אתם יודעים משיכה מינית...כי הוא צעיר.אבל הרגשתי רצון עז להגן עליו.
"אז ריין...." טום התחיל לדבר וריין הסתכל עליו
"אתה אוהב אנשי זאב?" ריין הנהן והחל לסמן משהו בזריזות ואימו מיהרה לתרגם לנו
"הוא אומר שהוא חושב שזה מגניב ממש."
לוגן חייך וגם טום. הצטרפתי אליהם וחשפתי את שיניי הזאביות במין חיוך
"אתה יודע,מתישהו עוד ניפגש,אבל אתה חייב לשמור עלינו בסוד,תדבר על זה רק עם אמא אוקיי?" לוגן אמר וריין הנהנן במהירות.
קמתי והוא זז מדרכי.
תפסתי את בגדי בשיניי ונכנסתי לחדר אקראי בבית הפצפון כדי להחליף.
השתניתי והחלפתי בגדים.
ורק אז שמתי לב שאני בחדר של ריין.
פוסטרים של קווין,דיוויד בואי,הביטלס ועוד להקות ישנות כיסה אותן,הפוסטרים היו במצב לא משהו אני מניח שהם מהרחוב.
ראיתי ציור של פסנתר וכמה הוא חסך מתוך הסכום .
יהיה לו פסנתר.
יצאתי מהחדר וריין הסתכל עליי לרגע.
הוא סימן לאימו משהו
"כן חיים הוא באמת איש זאב"
הוא סימן עוד משהו.
אימו החווירה
"אני מצטערת מאוד אדוניי אבל הוא מבקש בקשה לא מקובלת ודורש שאתרגם.הוא רוצה לחבק אתכם,הוא שמח שאתם פה....אני מצטערת על חוסר הכבוד שלו."
משהו בי התעורר למשמע הבקשה.
וכאשר נעמדנו הוא רץ אלינו וחיבק את הרגליים של שלושתינו.
הבנו שהוא החתיכה החסרה בפזאל שלנו.
הוא המיועד שלנו.
ואנחנו נדאג לו.
"מזל טוב ריין." אמרנו בתיאום מושלם