הזאב הקטן שלי

פרק 16-שינוי

נ.מ. סבסטיאן

וואו.
זכיתי.
אני לא מאמין שהוא סלח לי!
כי אני במקומו הייתי נפרד ממני בטיל.( ה.כ. כולנו סב🙄)
זהו.
יצאתי מהחדר אחרי שנשקתי לו על המצח.
הוא ממש נמוך.
אני מוצא לו את הרופאים הכי טובים.
וחייבים לספר אותו כבר.
נכנסתי לחדר שלנו. השעה הייתה כבר עשר בבוקר.
פתחתי את הלפטופ והתקשרתי לדור.
דור: כן בוס?
אני: דור,תתחיל במבצע רדהד.(redhead)
דור: כן אדוני.תאריך?
אני: מחר על הבוקר.
דור: כן אלפא.
ניתקתי.
פעם ראשונה בחיי חייכתי בלי שאף אחד יגרום לי. רדהד עומד לצאת לדרך ואני? אני מאושר.

שמעתי צעדים חלשים והרחתי את ריחו המשכר ליפני שהוא דפק על הדלת.
הוא דפק.
" דאדי?" הוא שאל בקולו הרך
" כן בייב?" החזרתי בקולי הרגיל
(ה.כ לפרוטוקול הוא נחמד רק לאלכס,לשאר הוא כמו הבוס מאפייה והאלפא החזק וכל השיט הזה....
אה כן וסב?
הכל הרגיל שלך עמוק רצח.)
הוא נכנס דרך הדלת בצעדים קטנים ונעצר ליד המיטה.
" אפשר?" הוא שאל והחווה על המיטה.
" באמצע היום דרלינג? תשמור את זה לערב."
הוא הסמיק והפך לכולו אדום.חמודי.
" דאדי...." הוא מלמל ונאנח.
אם הוא היה יודע מה זה עושה לי בגוף .
אה כן וגם לקרלוס בגרסת הסופר דופר חרמן.
הוא התיישב לידי והניח את ראשו בחקי.
הוא צייר לי על הידיים עם אצבעו הקטנה.
כעבור כמה דקות התקופפתי אליו.
" אנחנו עומדים להיות במיטה כל היום?או שאתה רוצה לצאת לאנשהו?"
הוא הסמיק והסתכל אליי.
" אם.....נראה לי שנצא...לא יצאנו הרבה זמן..."
חייכתי.
וואו איך הוא שינה אותי.
" אז בוא נתלבש."
שנינו נכנסנו לחדר הארונות.
" א......דאדי אני מעדיף שתצא...."
רציתי לומר כן אבל רציתי לשאול למה...
" למה יקירי?" רכנתי אליו " אני במילא ראיתי כל חלק בגופך הקטן ועומד לראות עוד הרבה פעמים." לחשתי לאוזנו.
הוא חייך, ואז חזר לפרצוף מהוסס .
" פשוט אני מרגיש לא בנוח עם הצלקות שלי ...."
כעסתי מאוד.
רטנתי בחוזקה והוא נרתע.
" בחיים אבל בחיים אל תרגיש רע עם הגוף שלך.
אני מצווה עלייך!"
צרחתי וקרלוס הוסיף את טון האלפא שלו כדי שיקשיב
" לא אכפת לי מי המזדיין שעשה לך את זה או אם אתה עשית את זה! אתה זה אתה והגוף לא פאקינג משנה!"
הוא נרטע עוד אחורה ואני הרבצתי לקיר,הוא נסדק .
אלכס הסתכל עליי במבט מפוחד .
במצב רגיל היה לי אכפת.
אבל שאני בהתקף זעם,הו לא...לא פאקינג אכפת לי.
התחלתי לרעוד.
פרץ רגשות חזקים מעורר את קרלוס.
ישבתי על ארבע ועצמותיי נסדקו בחוזקה.
אלכס צפה מזועזע מהצד.
השתנתי ואני הייתי בשליטה מלאה.
בלי טיפה אחת של קרלוס .
התחלתי לנהום כמו משוגע ולשרוט את הפרקט.
אלכס נדחק לצד,מתכווץ לכדור,
בעודי ממשיך להשתגע ולהרוס את חדר הארונות.
סבסטיאן דיי!
לא רוצה!הוא פאקינג שונא את עצמו?!איך?! הוא מושלם!
אתה צודק.אבל הוא לא רואה זאת.
נהדר!!!
סבסטיאן תרגע
לא.
תרגע עכשיו.
הוא נהם בראשי ונרגעתי,חוזר לצורתי הרגילה.
שיט.
אלכס.
רצתי לצד השני של חדר הארונות והתיישבתי לידו.
חובק אותו.
מקווה שחום גופי עוזר.
הוא רעד כמו משוגע והתחיל התקף טיקים.
שיט.
מה אני עושה?!
אני מניח שפשוט להיות שם בשבילו .
חיבקתי אותו.
הוא המשיך.
כמה טיקים פגעו בי.
זה לא כאב לי.
הגוף שלי גדול וחזק
אבל  זה פוגע במלאך שלי.
חיכיתי.
הוא התחיל להירגע ואני הידקתי את חיבוקי.
ובעקבות זאת יצא שנכנסתי מנטלית לראשו.

נ.מ. אלכס
הייתי במרחב הלבן האינסופי שבתוך ראשי.
ואז כמו מין פגם בטלוויזיה ישנה המרחב נקרע ודאדי נכנס.
הוא היה ערום,שריריו חשופים למולי.
המרחב המנטלי.
בדיוק באותו מקום וצורה שבה אנחנו כרגע.
הוא התקרב עליי ואני התרחקתי.
מבין כמה הוא קרוב ללהיות כמו הורי.
תעזוב אותי.
צעקתי
בחיים לא.
הוא ענה וניגש אליי.
ובגלל שהוא האלפא אפילו מחשבותיי קפופות אליו.
הוא התקרב בעודי נשאר במקום,לא מצליח לזוז וחבק לי.
אני מצטער בייב...
זה כמו שלך יש התקפי חרדה...לי יש התקפי זעם.
הוא הסביר.
ואז במכת תחושות העביר לי את נקודת מבטו.
אז זה הכל בגללי.
שידרתי.
ממש לא.אתה מושלם.זה בגלל שאני לא מבין איך אתה לא מבין את זה
החזרתי לו חיבוק.
ואז הוא התפוגג.
יצא מהמרחב הזה.
וגם אני.
ראיתי ששנינו על הרצפה והוא מחבק אותי.
הוא שם לב שאני פה וקם מושיט את ידו לעזור לי.
קמתי בעזרתו.
התחלתי להוריד את בגדיי ללא מילים.
כשהייתי ערום הוא סרק כל סנטימטר בגופי.
והרגשתי נעים,שייך.
הוא חיבק אותי
" אתה מושלם." לחש לי.
קברתי את ראשי בחזהו.
התנתקנו וכל אחד התלבש.
ידעתי שהוא בוהה בי
אבל לא היה לי אכפת.

נ.מ סבסטיאן
יצאנו החוצה,אלכס בחר רחב ואני הסעתי אותו.
למקום שהוא לא מכיר.
או שכן אבל לא לעומק.
אני מניח שעקב המצב הכלכלי שלו הוא לא היה שם הרבה.
הקניון.
יצאנו מהאוטו והוא הביט אל הקניון בהתלהבות.
החזקתי את ידו והתחלנו ללכת.
שמרתי על מבט קפוא.
אין להראות חולשה בציבור .
" לאן אתה רוצה ללכת בייב?"
שאלתי לו והוא הצביע על חנות ספרים.
חנון חמוד שלי.
נכנסנו,וישר כל המבטים עליי,מזהים אותי מהחדשות.
אלכס עזב את ידי וניגש למדף הספרים שהיה מסומן בנוער בוגר 16-23.
הוא הוציא ספר בשם עוצר נשימה בדק משהו והחזיר אותו למדף.
רגע.
הוא בדק מחיר.
אוי מתי הוא יפנים.
ניגשתי אליו
" אל תבדוק מחיר. הכל עליי."
הוא הרים את מבטו אליי בשאלה הינהנתי והוא חייך.
מוציא את הכרך הראשון ומסתובב למצוא עוד ספר.
לקחתי לו גם את השלושה האחרים.
מה?
מגיע לו.
הוא לקח את אדום לבן וכחול מלכותי.
והתקדם לקופה.
מניח את שני הספרים שהוא בחר על הדלפק.
באתי מאחוריו מזיז אותו ושם את שלושת הספרים האחרים.
המוכרת העבירה מבט בין שינינו מובכת מהסיטואציה.
" אם אדוני,היא היתה לפנייך בתור...."
היא מלמלה.
" הוא שלי." עניתי לה והיא החליפה עם אלכס מבטים והוא חייך מובך.
" מצטערת על לשון הפנייה,אני בעצמי she/they ואני כל הזמן שוכחת לשאול...."
אלכס חייך " לא נורא,תודה לך בכל מקרה."
היא סרקה את הספרים ואני שילמתי ויצאנו מהחנות.
והפעם אני הובלתי.
החנות האהובה עליי.
חנות הצעצועים.
וכולנו יודעים איזה סוג של צעצועים.
" תחכה פה קטנצ'יק"
אמרתי לו ונכנסתי.
קניתי את דבריי ושמתי בשקית.
" בוא."
אמרתי והוא בא אחרי.
התקדמנו לעבר בית הקפה.
התיישבתי על שולחן שהיה בחוץ והוא מולי.
מלצר ניגש אלינו.
שיער חום
משקפיים
נחמד...
לא יותר מאלכס.
" היי מה תזמינו?"
הוא שאל.
" קפה חזק על סויה וקפה חזק על סויה עם בובה."
הוא הנהן והלך.
אלכס הביט בי בשוק כשידעתי מה הוא רוצה.
תודה לילית
שידרתי לה
תמיד סב.
גיכחתי.
שתינו את הקפה והמשכנו להסתובב.
קנינו ביינדרים לאלכס
ועוד דברים וחזרנו בתשע הבייתה.
כל אחד התקלח ונכנסנו למיטה.
" לילה טוב בייב."
נשקתי לשפתיו אבל הוא כבר ישן.
סידרתי את השמיכה ונרדמתי גם.
מחבק אותו.

-----
היייייי אני רוצה לעשות פרק שאלות ותשובות לדמויות אז תגיבוווווו