הזאב הקטן שלי

פרק 25-חתונה

(ה.כ יהיה פה חלק שדומה לספר אחר שאני מעריץ!אז הקרדיט לסופרת.)
נ.מ סבסטיאן
עבר שבוע מאז ההצעה.
זה היה שבוע ממש מדהים.
אלכס הפך להיות שלי רשמית.
אפשר לומר שהפכתי לקצת חולה שליטה...
אבל לא יותר מידי באמת שכן.
אלכס קם כל יום עם חיוך.
ואני גם.
היה לי טוב.
קרלוס כבר הזאב של שנינו אז אני מרגיש את אלכס יותר טוב.
בשבוע הזה תכננתי את כל החתונה שתתקיים בשבוע הבא.
כמובן שתכננתי את הירח דבש שלנו.
איזה כיף יהיה בירח דבש.
אני כבר יכול לדמיין אותו תחתי מתפתל ומזיע והכל בזכותי.
אוי אלכס מה אתה עושה לי.

אלכס לא מתכנן דבר בחתונה.
אבל הוא לא יודע שאני דורין נועה וקרלוס מתכננים מאחורי גבו את מסיבת החלומות שלו.
יקיר שלי.
סב, יש כבר סידור אוכל?
כן קרלוס- יהיה בשרי אבל הרוב טבעוני אתה יודע בגלל אלכס....
נהדר.
אני כל כך שמח קרלוס.
תאמין לי גם אני
נקישה קלה נשמעה על הדלת
" יבוא." אמרתי בטון קשוח.
חשבתי בטח אחד האנשים שלי יכנס אבל לא.
זה היה אלכס.
הוא היה בבוקסר ובחולצה שלי מהלילה הקודם, המראה שלו רק עשה לי חשק לחזור על מעללי הלילה הזה.
"אפשר להכנס דאדי?" הוא שאל בקול קטן וחמוד.
" לאיפה?" שאלתי בתמימות והוא הסמיק,מאוד הסמיק.
" דאדיייי דייי" הוא גנח ביאוש ואני גיכחתי מסמן לו לשבת עלי.
" מה רצית בייב?" שאלתי בעודי משחק בשערו
" אמ......אחרי החתונה אני יהיה הלונה, נכון?" הוא שאל ואני הנהנתי
"אז חשבתי אולי אני אתחיל להכיר את הקהילה פה...לדוגמא אולי אני אלך לגן של דורין היום או מחר?" (הכ. קהילת האנשי זאב גרים קרוב יותר לאחוזה....)
וואו.
כל פעם מחדש אני מתפלא מהנדיבות שלו.
" ברור קטני אני אשלח הודעה לגננת שאתה בדרך."
הוא חייך והניח נשיקה על שפתיי וקם. הוא הלך לכיוון הדלת ואני בהיתי בישבנו
" רק תחליף בגדים,רק לי מותר לראות את היריכיים האלו." נהמתי והוא הסמיק,הנהן ויצא מהחדר.
סימסתי לגננת והיא ענתה בחיוב.
לור תקפיץ את אלכס לגן ותשמור שם...
שידרתי ללור-חבר הלהקה שאלכס הכי מסתדר איתו-בחור שאני סומך עליו.
כן אלפא.
נהדר.

שמעתי את הדלת נסגרת,אלכס יצא.

"נועה!" צעקתי לאחותי הקטנה והיא הגיע כעבור כמה דקות
" מה קרציה?!" היא שאלה
הזעפתי את פניי
" הולכים לבחור חליפות."
היא קפצה במקומה בשמחה וגררה אותי לחניה.

נ.מ אלכס
לור ואני פיטפטנו בדרך לגן.
הוא ממש נחמד.
בן 50 שלושה ילדים ואישה.
אבל הוא חזק.
וממש לא נראה בן חמישים.

כעבור חמש דקות הגענו.
פעם ראשונה שאני רואה את הגן של דורין.
שער טורקיז חסם את הכניסה והיציאה מהרחוב.
לור חנה.
"בוא אלכס." הוא אמר ויצאנו.
לור לחץ על הזמזם של השער וקול נשמע
" מי זה?" הקול הנשי שאל
"הלונה והשומר שלו."
השער נפתח בקליק ונכנסנו.
היתה חצר עם חול,וחלק עם דשא,מתקנים ואת המבנה עצמו.
מתוך המבנה יצאה אישה בגיל השישים ולחצה את ידי בחום.
" שלום אדוני אני רחל,הגננת." היא חייכה אלי ואני חייכתי אליה בחזרה
"אלכס,תקראי לי אלכס בבקשה," החוותי בידי על לור " וזהו לור." היא חייכה ופתחה לי את הדלת.
הודתי לה ונכנסתי.
היו שם כחמישים ילדים כולם קטנים בערך בני חמש שש כמו דורין.
שערה הג'ינג'י בלט מעל כולם.
התקדמתי אליה בשקט וטפחתי על כתפה היא הסתובבה וחייכה.
" אלכסייייי!!!!" היא צרחה מפנה את צומת הלב של כל ילדי הגן אלינו.
חיבקתי אותה
" מה אתה עושה פה?!"
חייכתי
" באתי לעזור לרחל הנחמדה."
היא צרחה יאי ורצה מובילה אותי אחריה.
"זאתי לולו. היא החברה הכי טובה שלי!" היא הצביעה על ילדה עם שיער בתספורת של בן שלבשה שמלה פרחונית.
"דוריני זה אלכס שסיפרת לי אליו?זה לא הלונה?"
לולו שאלה בשקט
" אני הלונה אבל אחיה של דורין גם." לחשתי לאוזנה של לולו והיא חייכה.
"אדוני הלונה.למה אתה מסתובב עם הלוזרים האלו.בוא תשחק איתנו,המגניבים.אתה לא צריך את חסרת גני הזאב והפריק." הסתובבתי וראיתי חבורת ילדים.
רציתי להרביץ לו אך שמרתי על איפוק.
" הם לא לוזרים," קמתי תוך כדי שאמרתי בעדינות
" דורין היא אחותי."
הילד נראה מבועת
" סליחה אדוני הלונה....אז דורין בסדר אבל למה עם הפריק הזה?הוא חושב שהוא בת." פה כבר ממש עלו לי העצבים. אז לולו היא טרנסית.
"כל ילדי הגן המתוקים בואו אני אספר לכם סיפור!" קראתי בהתלהבות
וכל ילדי הגן התיישבו איתי על הפופים.
לור הביט מהצד מוכן לגחך,כי הוא יודע כמה אני רגיש בנושאים אלו.
" לפני עשרים ואחת שנים נולדה ילדה.
קראו לה שחר.
שחר הייתה ילדה רגילה.
אבל היא הרגישה לא נוח בגופה וסיפרה זאת להוריה.
ההורים שלה התחילו לשנוא אותה.
הרביצו לה והרעיבו אותה.
עד שבגיל חמש עשרה היא ברחה מהבית עם אחותה הקטנה.
היא ניסתה לפרנס אותם בקושי.
ואז הגיע זאב גדול וחזק שקיבל אותה כמו שהיא.
הוא קיבל אותו בתור בן.
שחר הפך להיות אלכס.
ואלכס זה אני." כל הילדים בגן היו בשוק
" אני מאמין שצריך לכבד כל אדם באשר הוא.
לכן מהיום אתם תכבדו את לולו.אחרת זה יהיה חוסר כיבוד של לונה."
כולם הנהנו.
המשכתי לשחק עם דורין עוד כמה שעות.
לור חייך למראנו והתעסק בפלאפון שלו.
השעה הייתה אחת .
" אלכס בוא צריך ללכת."
לור אמר ואני קמתי,מסדר את בגדיי.
"ביי חמודים!" קראתי
" ביי אלכס!!!"
חמודים.
נכנסנו לאוטו ונסענו הבייתה.
עברנו דרך שערי האחוזה ואני רצתי לדלת הכניסה פותח אותה לפי טביעת האצבע שלי.
ראיתי את דאדי יושב בסלון,על הספה.
רצתי אליו וקפצתי עליו בחיבוק.
הוא גיחך וסגר את המכשיר.
לור הלך מזמן.
"היי בייב." הוא אמר בקול צרוד והרחיק את פניי ממנו כדי לסקור אותי,מוודא שהכל בסדר.
" איך היה קטני?" הוא שאל ואני סיפרתי לו הכל.
" איזה בייב אמיץ יש לי,דאדי גאה בך." התחפרתי בחזהו.
והוא,הוא חייך.