הזאב הקטן שלי

5-זמן.

אני פה שבוע.
שבוע של השמצות מצד סבסטיאן.
שבוע של חוסר כבוד ללשון הפנייה שלי.
שבוע נטול דיבור  עם לילית.
שבוע בלי דורין.
שיט דורין!!!
קמתי במהרה מהמיטה זורק על עצמי לבוש ומסתכל במראה,הנפיחות מאתמול ירדה
*פלאשבלק*
"אומגה!בואי הנה!" סבסטיאן נכנס שיכור לבית
"הנה את,את יודעת?את מחרפנת אותי,את כל כך יפה ומלאה במקומות הנכונים והשיער שלך כל כך יפה והאופי שלך מדהים.אבל את לא מספקת לי את מה שאני צריך,את סתם שולטת בי,אני לא צריך לונה!" את החלק האחרון הוא נהם ואני נרתעתי.
"עכשיו יקירה בואי איתי למרתף אני חושב שאדום יתאים לך יותר מג'ינג'י."

* סוף פלאשבק*

אני לא מבין אותו,הזאב שלו אוהב אותי,הוא הודה שהוא אוהב אותי,אז מה הוא רוצה ממני?
לצערי כל פעם שאני מסתכל עליו אני נמשך אליו,אני נמשך למישהו שקורא לעצמו דאדי ומכה יאי!
ואז הבנתי.אני צריך לשחרר לא להילחם. אולי הוא אוהב אותי גם.
החלטתי, מהיום אני מתנהג מושלם!
אני צריך את זה,מתי שאנחנו קרובים אני מרגיש בריא,ולאחרונה המצב הבריאותי שלי מידרדר,פעם לילית הסבירה לי שמתי שהמיועדים נפגשים,הם לא יכולים לחיות הרבה אם הם לא יסמנו אחד את השני,ולא באלי שהוא סתם יאנוס אותי
אני רוצה ששנינו נרצה בזה !
אבל קודם כל דורין.
יצאתי מחדרי,עולה במדרגות לקומה של סבסטיאן.
כשהגעתי לקומה התהלכתי לכיוון הדלת היחידה.
השעה הייתה 6:28 הוא מתעורר כל יום בול בשש וחצי.
נכנסתי לחדרו,סוגר את הדלת בעדינות .
ובכנות,אני לא יכול לומר שהוא מכוער ,פלג גופו העליון היה חשוף,חושף לפני חזה ובטן שריריים ומלאי צלקות שהראו לי על עברו הרחוק והקרוב,שמתי לב לקעקוע של פרפר על כתפו.
ומיד הרגשתי את המשיכה הזאת,ההרגשה שמשהו חסר,והמשהו הזה זה הוא.רציתי פתאום שיהיה לנו קעקוע משותף!
רגע סטופ עולם ,אלכס.
דורין.
התקדמתי לעבר המיטה,מחליט שאני אתן לו להתעורר ובארוחת הבוקר אשאל אותו לגביה.

שהתקרבתי מספיק הנחתי לידי לשוטט על חזהו החסון(ה.כ. גיי מנצנץ לו בחשכה✨🍄🏳️‍🌈😩🦄)
ונשקתי לשפתיו.זו היתה הנשיקה הראשונה שהוא לא כפה עליי,זה הרגיש טוב.
עיניו נפתחו והוא חייך חיוך תחמן.
"בוקר בטא"
"בוקר דאדי," האמתי שאני מתרגל לכינוי  הזה  "תרצה לאכול?הכנתי לך אוכל." כן הכנתי לא ולא לעצמי,הרגל של שנים.
" זין ,אומגה את יודעת מה אני באמת רוצה לאכול."
" א...ני...י..י." והנה הלך הביטחון העצמי "אני יעדיף אם תאכל קודם את ארוחת הבוקר שאני הכנתי." החזרתי לקולי את היציבות.
הוא חייך אליי,ואטפאק! חיוך אמיתי לא מתחכם ולא מזויף וזה עשה לי משהו.
" אני אתן לך להתארגן," באתי לצאת מהחדר אך במהירות הברק הוא עמד מולי
" אני דווקא אשמח אם תישארי" בגלל חוסר הכבוד שלו ללשונות פנייה רציתי ללכת אבל ידעתי שזו הייתה פקודה.
" בסדר דאדי."
התיישבתי חזרה על המיטה.
הוא נכנס לארון והוציא ממנו שתי חליפות." איזו את מעדיפה ?יש לי היום כנס חשוב וזה נראה כאילו את יודעת דבר או שניים בעיצוב ואופנה."
" תודה דאדי,באמת עבדתי בחנות שמלות וחליפות. אם יורשה לי לשאול מה האירוע?"
" הכרזת הסכם שלום עם הזאבים של ישראל."
(ה.כ-סליחהההה הייתי חייבבבבבבבב)
סרקתי את החליפות,אחת שחורה שמראה רצינות והאחרת אפורה שמשדרת אטימות .
" אני חושבת שיתאים לך האפורה,ככה שתוכל לשדר אטימות אבל נחמדות ואמפטיה תוך כדי."
"תודה בטא."
הוא הסתובב והוריד את מכנסיו נשאר רק עם בוקסר.
בלעתי את רוקי,זו לא הפעם הראשונה שאני רואה גבר או אישה בלבוש מינימלי אבל זה גרם למשהו .
הוא לבש את החליפה והשאיר כמה כפתורים פתוחים בחולצה.
"אם יורשה לי דאדי,החליפה שלך לא מסודרת,הצאוורון...."
" תרצי לבוא לסדר אותו?" הוא שאל בקול מתגרה,ועכשיו לא הרגשתי גועל אלא חמימות בלב.
" אני אשמח דאדי"
התקדמתי לכיוונו וסידרתי את צווארונו.
בדיוק שבאתי ללכת חזרה למקומי הוא נשק לי .
בהתחלה קפאתי,ואז הכתה בי ההבנה שאני רוצה את זה.
אז נישקתי חזרה.
שסיימנו להתמזמז ירדנו לחדר האוכל.
הארוחה שהכנתי הייתה על השולחן והוא התיישב וכך גם אני.
" אם....דאדי?"
שאלתי אותו
" מה אומגה?"
" מה שלום...דורין?"
הוא התקשח במקומו
" זה לא משנה." הוא ענה
" דאדי אני מבקשת היא חשובה לי.היא הדבר הכי חשוב לי!"
הוא הרים את מבטו מהצלחת
" טעית אומגה,אני הדבר הכי חשוב שיש לך ,תכניסי את זה לראש!" הוא העיף לי סטירה.
ואז הבנתי שלא משנה כמה אנסה הוא לא ישתנה.

" לא סבסטיאן אתה טועה,אתה חשוב לזאבה שלי לא לי.ולהיות חשוב למישהו זה הדדי,ואני לא חשוב לך,למה?
אתה לא מבין שזו אחותי שגידלתי מהרגע שנולדה, שבטח גוועת בזמן שאנחנו מדברים
אתה מרביץ לי
אתה מחפיץ אותי
והכי גרוע אתה לא מכבד אותי.
אתה מודע לזה שאני טרנס ובמקום לקבל זאת אתה לועג לי! אז לא אתה לא הדבר הכי חשוב לי! אם תתחיל להתנהג נורמלי אני אולי יחבב אותך,אבל כרגע אני לא מרגיש מעבר לבובה שלך."
" אוי את טעית אומגה." הוא נעמד והעמיס אותי כמו שק תפודים על כתפו,נותן לעצמו נוף ישר לטוסיק שלי.
הוא ירד למרתף,כולא אותי בשלשלאות כמו חייה .
" את תצטערי על היום שנולדת בו."
הוא צרח
"אבל בנתיים יש לי פגישה."
הוא אמר וטרק את הדלת.