הזאב הקטן שלי

פרק 26-ירח דבש

נ.מ סבסטיאן
התחלתי לנסוע לעבר נמל התעופה.
נסיעה של שעתיים.

עברה שעה.
אלכס ישן.
הנחתי יד אחת על יריחו, לא מזיז את המבט מהדרך, והתחלתי לצייר עם אצבעי צורות.
הוא חייך משינה.
אני כל כך שמח שהוא שלי.
שאני שלו.
הוא בא והציל אותי.
הייתי במצב גרוע.
סמים, אלכוהול,איבדתי את עצמי.
ואז הקטן הזה הגיע.
בהתחלה חשבתי שהכל שטות שהוא סתם כוסית שאוהבת בגדים של בנים אבל לא.
הוא שונה.
הוא שינה.
שינה אותי.
נמל התעופה הלך והתקרב ואני החניתי את הרכב.
ניתקתי את חגרותי והבטתי באלכס.
ניערתי אותו " בייב תקום קטני הגענו."
הוא שיפשף את עיניו וחייך אלי בישנוניות
" אנחנו בשדה התעופה?" קולו הקטן שאל ואני הנהנתי.
הוא נהיה ערני בשניה.
" יאי! אתה יודע דאדי?אף פעם לא טסתי!" הוא חייך וקיפצץ במקומו.
הוא בן 21 אבל מתנהג לפעמים כמו בן 10....
אבל הוא סבל הרבה.
אז ברור שהוא מתלהב.
רק מלחשוב על מה שעבר בא לי לחנוק מישהו.
הוא יצא מהרכב ואני אחריו מוציא את המזוודות שנארזו מראש מהבגאז' ומתחיל להתקדם לכיוון המבנה הראשי.
אלכס הלך לידי, מסתכל בעיניים פעורות על כל המתחם.
כשנכנסנו לא היינו צריכים לחכות בתור ישר הלכתי לכיוון הדיוטי פרי.
"דאדי למה אנחנו לא מחכים בתור?" הוא שאל בקול שקט,לא מבין.
גיכחתי,מתי הוא יפנים.
" בייב הם מכירים אותי.
אני הבעלים. הכל טוב..."
הוא חייך והלך אחרי.
כשהגענו לכניסה של הדיוטי פרי הוא לגמרי השתגע.
הוא משך בשרוולי ואני הסתכלתי על פניו
" מה קטני?" שאלתי
" אפשר ללכת לצומת ספרים?" הנהנתי להוא הלך לשם במהירות ואני עקבתי אחרי שערו הג'ינג'י.
הוא חיפש ספר מסויים ואז כשהוא מצא הוא בדק את המחיר והניח חזרה.
די, פה עלו לי העצבים.
בואו נראה.
הספר הוא דמדומים?
העמסתי את כל הסדרה על ידי ושילמתי.
הוא הביט בי בפה פעור.
בייב מתי תבין.כסף לא חסר. לא משנה מה אני יעשה הכל בשבילך .
שידרתי לו.
הוא הנהן בהיסוס
מתוק.
יצאנו מהחנות והתקדמנו לקראת בית קפה.
התיישבנו בשולחן חיצוני וישר הגיעה מלצרית.
" שלום ברוכים הבאים לקפה אוללה.(olala) אני לורינה המלצרית שלכם להיום." היא אמרה בחיוך
"שלום לך לורינה!" אלכס ענה "אפשר לקבל תפריט?" היא הנהנה בחיוך והניחה לפינינו שני תפריטים.
אלכס התחיל לעיין בתפריט בקיווץ עיניים מנסה לקרוא את האותיות הקטנות.
הוא היה חמוד.
הוצאתי את המכשיר טלפון שלי וצילמתי אותו.
הוא שמע את הקליק של המצלמה והרים את המבט,מוציא לי לשון.
גיכחתי.
בחרתי את מה שאני רוצה והוא גם.
הוא הזמין באבל טי בטעם תפוח ואני אספרסו חזק.
הוא שתה את הבובה תוך כדי שהוא בוהה בעיניי ואני לא יכולתי להוריד את עיני מעיניו.
הוא כל כך מושלם.
כל כך שלי.
כשסיימנו התקדמנו לעבר השער של המטוס וישר עלינו. אלכס התחיל לחשוד.
בכניסה למטוס הדיילת חייכה אלינו ופתחה את הדלת.
ידעתי שזו הטיסה הראשונה שלו אבל הוא בטח לא ציפה שהיא תהיה במטוס פרטי.
(ה.כ. כמובן סבסטיאן אדוני המיליונר.)
הוא פער את עיניו אך שמר על קור רוח
איפה לשבת דאדי?
הוא שידר לי ואני הלכתי למושבים הפרטיים שבקצה המטוס.
זו הייתה מחלקה נפרדת.
הדיילים לא יכלו להיכנס בלי רשות.
אף אחד לא יכל לראות כלום ולשמוע כלום.
פתחתי את הדלת מסמן לו להיכנס ונכנסתי אחריו, מתיישב על כורסת העור.
חגרנו את החגורות מחכים להמראה.
הוא השתעמם ושיחק  באצבעותיו ואני רק בהיתי בו.
הוא התחיל להיראות מבועת.
התחיל לנשום יותר מהר.
אני לא יודע למה
אני לא יודע באמת שכן.
ובדיוק מתי שהמטוס החל להמריא הוא התחיל התקף של ממש.
לא היה אכפת לי מהבטיחות. בולשיט.
קמתי מהמושב ורצתי לשלו מתכופף על בירכי מולו ומחזיק בידו.
הוא אחז בידי חזרה ובחוזקה.
כאילו מפחד שאעלם לו.
הציפורניים שלו יצרו סהרונים בעורי אך לא היה לי אכפת.
" אלכס. קטני אני פה."
אמרתי בקול מרגיע.