אורות מסנוורים נכנסו דרך החלונות שמעלינו, מה שגרם לי לקום משנתי ולפקוח את עיניי. אני מסתכל מסביב, אני מבין שג'ימין שוכב ממש לידי, ער לחלוטין וללא הבעה. הוא בוהה בתקרה, נושם ברוגע. הוא נראה כל כך מיואש מהחיים. כל כך ריק.
השתעלתי במבוכה וראיתי שג'ימין אפילו לא ממצמץ, "פארק, האם אתה בסדר?"
הוא לא אומר כלום. מגניב, אנחנו חוזרים ללא לדבר. זה לגמרי בסדר. לא...אני מתכוון, אני רק רוצה לדעת מה הולך. אני כל כך מבולבל.
לעזאזל עם זה, אני מעבר למבולבל בשלב זה.
ג'ימין התפרץ בבכי אתמול, הוא בכה עד שהוא נרדם כשהוא יושב עליי. ניסיתי את ההכי טוב שלי בשביל להישאר ער ולשמור עליו, תוהה לעצמי מה לעזאזל קרה, אבל בסוף נרדמתי אחרי כמה שעות. זה היה בלתי נמנע, אבל כן אני עדיין עייף.
"אה, אתה רוצה אולי לקום ו... אני לא יודע, לאכול משהו?" נגעתי בראשי בבלבול.
ג'ימין לא זז.
האם אתה צוחק-
"פארק, תקום."
כלום.
"פארק."
כלום.
"אני נשבע ל- פארק!"
כלום.
נאנחתי בייאוש, "בסדר, יש לי חטיף גרנולה בתיק שלי. אנחנו יכולים לחלוק את זה, וככה שנינו נאכל. בסדר?"
כלום, כמו שציפיתי.
אוקיי יונגי, פשוט תנשום. לא משנה עד כמה אין לך סבלנות, אתה חייב להישאר סבלני. אם ג'ימין מתנהג ככה, כנראה משהו ממש גדול דפק אותו. הילד הזה דאג לך תמיד, ואתה הגדול יותר, אז הגיוני שאתה תדאג לו עכשיו. לא משנה עד כמה הוא הופך את זה ללא פשוט בזה שהוא לא פותח את הפה שלו, אתה רק צריך לנסות להישאר רגוע ולהמשיך. הוא הביא אותך לפה בשביל סיבה, נכון?
אחרי שאני רואה שג'ימין לא זז לעוד עשר שניות, אני התיישבתי והגעתי לתיק שלי. פתחתי את הרוכסן של התא הקטן ומנסה למצוא את החטיף בין כל הזבל שהיה לי שם. סוף סוף מצאתי את החטיף גרנולה שיש בתוכו שיבולת שועל, בוטנים ואגוזים. זה יספיק.
שברתי את זה לחצי, טוב, לא בדיוק לחצי. אחד יצא יותר גדול מהשני. את החתיכה הגדולה הושטתי לג'ימין. הוא לא זז לכיוון הגרנולה בכלל. האם אתה פאקינג עובד עליי עכשיו?
"פארק," אמרתי, "קח את החתיכה הזאת. תאכל אותה."
כלום.
אוקיי אני הולך לפוצץ את החרא הזה.
"אני לא הולך להזיז את זה עד שתיקח את זה."
כלום.
זה מתחיל להימאס עליי ממש מהר.
YOU ARE READING
DREAMING (Yoonmin) HEBSUB
Romanceלג'ימין יש סוד. יונגי הוא הסוד. ג'ימין חם. יונגי קר. אבל שניהם חולמים, יחד. הספר מתורגם מ- mimi-joon
