פרק אחת עשרה

88 13 4
                                    


הצלצול הראשון התנגן כדי להזכיר לכולם ללכת לכיתה שלהם, הסתכלתי על השולחן הריק שלי בספרייה. אה, ג'ימין לא פה עדיין. זה מוזר.

והדברים רק הפכו למוזרים יותר.

ג'ימין לא בכיתה.

ג'ימין לא בספרייה.

ג'ימין לא בקפיטריה.

ג'ימין לא בשירותים.

לעזאזל, ג'ימין אילו לא היה עם החברים האחרים שלו, גיליתי את זה כשהלכתי אליהם נבוך, בשביל לשאול אם הם יודעים איפה ג'ימין. (אף אחד לא ידע איפה הוא, וגם לא היה אכפת להם. אוי, אנשים מזויפים.)

ג'ימין לא היה בבית הספר בכלל, וזה היה נראה מחשיד במיוחד אחרי הסיטואציה של אתמול בלילה. האם זה יהיה מוזר אם אני אלך לבדוק מה קורה איתו?, זה לא, נכון? הרבה חברים בודקים מה קורה אחד עם השני אם אחד מהם מפספס לימודים.

אני: פארק ג'ימין איפה אתה לעזאזל?

13081195: סליחה, מספר טלפון זה כבר לא קיים. הודעתך "פארק ג'ימין איפה אתה לעזאזל?" נמחקה. בבקשה תנסה לשלוח את הודעתך מאוחר יותר, או לשנות מספר טלפון.

אני: מה לעזאזל? מה זאת אומרת מספר טלפון זה כבר לא קיים?

13081195: סליחה, מספר טלפון זה כבר לא קיים. הודעתך ''מה לעזאזל? מה זאת אומרת מספר טלפון זה כבר לא קיים?'' נמחקה. בבקשה תנסה לשלוח את הודעתך מאוחר יותר, או לשנות מספר טלפון.

נאנחתי ודפקתי את ראשי בשולחן שבספרייה. כאב חד הופיע לפתע באזור שדפקתי על השולחן, במהירות הרמתי את ראשי מהשולחן ועיסתי את האזור. לעזאזל, אני הולך לפתור את זה כמו פעם.

בלי שום רגשות אשם על להבריז מבית הספר או על לפספס את השיעורים הבאים שיש לי, יצאתי מהספרייה והתקדמתי ליציאה. אנשים מסתובבים בחוץ בגלל שזה עדיין הפסקת צהריים, ובגלל שאני שמיניסט אני יכול לצאת מבית הספר. אבל הפעם, אני לא חוזר.

רגליי בהתחלה הלכו בנחת, אך לאחר חמש דקות מצאתי את עצמי רץ, בשביל להגיע במהירות לביתו של ג'ימין. ולפתע אני רואה דמות מתקדמת לכיווני. זה ג'ימין.

"פארק-" אבל אין לי אפילו זמן להמשיך את המשפט כי ג'ימין תופס את ידי ולוקח אותי לכיוון השני. אני מסתכל עליו מופתע, הוא סוחב תיק גב גדול. "ג'ימין איפה היית כל היום?"

אבל התגובה היחידה שאני מקבל זה נדנוד של ראשו. מה.

"פארק, האם אתה הולך להסביר לי מה קורה פה או שאתה הולך להמשיך להיות בשקט ולגרור אותי למקום שאני יכול למות בו?" שאלתי, מזייף את זה שאני כועס בשביל שלא יראה שאני מודאג.

הוא המשיך לשתוק.

אוקיי.

ג'ימין מסתכל מסביב ואז ממשיך לגרור אותי עם היד שלו. הסתכלתי מטה, על הידיים שלנו ביחד. אף פעם לא שמתי לב עד כמה ידו של ג'ימין קטנה בהשוואה לשלי. ההרגשה של ידו הקטנה ביד שלי גורמת לליבי לפעום מהר יותר. אה, זה מוזר. ידו חמה אך יבשה; ההפך המוחלט מהיד שלי. אני יכול להרגיש זיעה מהיד שלי שרק מתחממת בגלל שידו החמה של ג'ימין מחממת אותה. הידיים שלי בדרך כלל קרירות וקצת מזיעות.

DREAMING (Yoonmin) HEBSUBWaar verhalen tot leven komen. Ontdek het nu