DREAMING (Yoonmin) HEBSUB

פרק עשירי

"לעזאזל עם זה, פארק תקום כבר!." הזזתי את כתפו של ג'ימין בזמן שאנחנו מתקרבים יותר ויותר לתחנת העצירה.

ג'ימין זז, אך עדיין לא קם.

שחררתי אנקה מפי והעברתי את ידי בשיער שלי. הילד הזה לא משאיר לי ברירה. בזמן שהאוטובוס עוצר איפה שאנחנו צריכים לרדת, אני תופס את ג'ימין וסוחב אותו מחוץ לאוטובוס. הנהג לא מסתכל עליי בכלל, כאילו הוא לא אחראי למה שקורה פה.

"פארק, אני לא מאמין שאתה גורם לי לעשות את זה," רטנתי והמשכתי לסחוב את ג'ימין, בזמן שהוא מתחיל להחליק ממני. "אני לא אתלטי ושיט כזה כמוך. אני רק אוהב כדורסל, והפעם האחרונה ששיחקתי הייתה עם אמא שלי."

ג'ימין ממשיך לישון לעוד כמה דקות. למעשה אני מופתע ממשך הזמן שסחבתי אותו בשכונה השקטה הזאת שאני עובר בה עכשיו. הבית של ג'ימין לא כזה רחוק מהבית שלי ומתחנת האוטובוס, אז לא באמת אכפת לי ללכת בכיוון הזה. מה שכן אכפת לי ממנו זה שאני צריכה לסחוב את הילד המעצבן הזה.

לפני שהתמוטטתי, ניסיתי להעיר אותו שוב.

"פארק, התעוררת כבר?" שאלתי.

הייתי לגמרי מופתע כשקולו המלאכי של ג'ימין ענה לי, "כן, התעוררתי."

ג'ימין ירד ממני, עצרתי את צעדיי וסובבתי את צווארי אליו, ראיתי שהוא מגחך. פניי העידו על זה שרגזתי, בזמן שג'ימין מצחקק לו.

"כמה זמן אתה כבר ער?" עיניי לפתע התכווצו.

ג'ימין חייך אליי ואז שר, "לזמן מה, משהו כמו עשר דקות?"

"פארק," אמרתי בקול הרבה יותר עמוק, "יש לך יחסים טובים עם האדמה?"

הוא מזמזם, "אמ, נראה לי שלא.. למה?"

ואז הפלתי אותו.

כן, אני פשוט הפלתי אותו ככה.

"אה- היונג! זה כאב!" ג'ימין מתבכיין וקם. הוא מעסה את הבטן שלו בצורה חמודה ומתוקה- אל תצטטו אותי על זה- "למה הפלת אותי?"

הזעפתי פנים וניסיתי שלא להישבר מהפרצוף המעוצבן שלי בזמן שאני רואה עד כמה טיפשי- כן, טיפשי ואידיוט, ואני יכול גם להוסיף- חמוד. ג'ימין מסתכל עליי עכשיו. גילגלתי את עיניי ושילבתי את זרועותיי בזמן שאני עונה לשאלה שלו, "ברור שזה בגלל שגרמת לי לסחוב אותך משהו כמו רבע שעה-"

"זה היה כמו שמונה, עשר הכי הרבה-"

"-ללא שום סיבה," המשכתי להגיד למרות שהוא התפרץ לדבריי. צריך ללמד את הילד הזה שיעור. "היית יכול בפשטות להשתמש בשתי כפות רגלייך, זה היה עובד מעולה דרך אגב, והיית צועד לצדי עד שהיית מגיע לביתך."

ג'ימין מתחיל שוב פעם לחייך, ועיניו נסגרות לאט לאט והם נראות כמו שני ירחים, "סיימת?"

"לא," אמרתי, בעצבים. "פארק, על זה שגרמת לי לעשות דבר כזה מוגזם-"