DREAMING (Yoonmin) HEBSUB

פרק תשיעי

"היונג," ג'ימין אומר בזמן שהוא משחק עם אצבעותיו, "אני מצטער."

נאנחתי והסתכלתי על ג'ימין. הוא בהה ברצפה בבושה בזמן שהנחתי את הזרוע שלי על כתפו.

"פארק, לא עשית שום דבר בצורה שגויה," אמרתי.

הוא הניד את ראשו לשלילה, "זה לא נכון. הקול שלי נשבר, ולא הייתי בסולם."

"זה כלום," אמרתי. "אף אחד לא שם לב לזה. חוץ מזה, עשית את כל השאר בצורה מושלמת. הריקוד בהפתעה שעשית בזמן שאתה עדיין שר היה מרשים ביותר. אני בטוח שכולם חושבים שאתה לוהקת כבר בחברה."

הוא נאנח ומניד את ראשו, "אני בספק."

"אתה מוריד מעצמך יותר מדי, פארק," מלמלתי בזמן שהוא ממשיך ללכת לכיוון תחנת האוטובוס.

ג'ימין ממשיך להסתכל מטה בזמן שהוא נושך את שפתו התחתונה. אם לא יכולתי לשמוע אותו נאנח, ואם אורות הרחוב לא היו מאירות את דמעותיו בדיוק בזווית המושלמת הזאת שאפשרה לי לראות את זה, לא הייתי שם לב שהוא בוכה. אייש, למה הוא בוכה? האם הוא באמת מרגיש כזה אשם? הוא לא עשה שום דבר רע, ואף אחד גם לא שם לב. אני אפילו לא שמתי לב ; הוא היחיד שהבחין בזה.

הכנסתי את ידי הימנית לכיס מכנס הג'ינס שלי והוצאתי מפית נקייה שהכנסתי לשם אחרי שאכלתי נשנושים בבר. מבלי להסתכל עליו, העברתי לג'ימין את המפית, "הנה, קח את זה."

העיניים שלי ממשיכות להסתכל על המכוניות שנוסעות בכביש בזמן שאנחנו סוף סוף מגיעים לתחנת האוטובוס. למרות שאני שם לב שהוא בוהה בי, אני ממשיך להסתכל על הרחוב.

"תודה לך," הוא אומר ברכות ולוקח את המפית ממני.

כשאני בטוח שהוא לא מסתכל עליי, אני מציץ לכיוונו ורואה שהוא מנגב את דמעותיו עם המפית. הוא טופח על פניו בזהירות. השיער הבלונדיני שלו נראה זורח מעט בגלל האור שמגיע פנסי הרחוב והירח. הוא נראה כמו מלאך.

רגע, מה. לא, לא, לא, ג'ימין ממש לא נראה כמו מלאך. הוא רק הבחור הזה- שמדי פעם נראה מושך- שממשיך לעקוב אחריי לכל מקום. הוא למעשה די מעצבן וחיובי יותר מדי. הוא גם לא נותן לי מרחב נשימה ונראה כאילו הוא לא יודע מה זה מרחב אישי.

כן, זהו זה.

"האוטובוס כאן," ג'ימין מלמל.

אני מזיז את מבטי מג'ימין, אבל לא מבלי לשים לב שהוא קצת אדמדם.

"אה, האם קר לך?" שאלתי בזמן שהרגשתי חום נאסף אל פניי ואוזניי. אני לא מאמין שנתפסתי בוהה בפארק פאקינג ג'ימין, על ידי פארק פאקינג ג'ימין.

ג'ימין מניד את ראשו לשלילה בשקט בזמן שהוא קצת מתכווץ. שנינו התקדמנו לכיוון האוטובוס ועלינו עליו. הנסיעה יחסית שקטה. אני מסתכל על החלון שישבתי לידו. בזמן שאני מרגיש דגדוג בצוואר שלי, אני מזיז את ראשי רק בשביל למצוא את ג'ימין הישן לצידי. נאנחתי בזמן שאני זז טיפה הצידה. והילד עם עיניו הסגורות רק מרגיש יותר בנוח.

אייש הילד הזה.