DREAMING (Yoonmin) HEBSUB

פרק רביעי

"אז, אתה חי לבדך?" ג'ימין שאל כשסגרתי את הדלת מאחוריו.

עניתי בזמן ששמתי את תיק הגב שלי על הדלפק, "כן. ברוך הבא ל'Min world', עכשיו בבקשה, תלך."

ג'ימין הנהן ושב בחזרה לדלת, "רק רציתי לוודא שאתה מגיע לכאן בבטחה. אני אראה אותך בביה''ס, היונג."

לא יכולתי להחזיק את עצמי, הפה שלי חייך בפתאומיות למראה שפת גופו הנבוכה, "אני צחקתי פארק, אתה לא חייב ללכת."

"עיניו נפתחו בהפתעה, "אז, אתה רוצה שאני אשאר לזמן מה?" אני רק בהיתי בו בשקט. הוא חייך חיוך ענקי, ובמהירות בא לעמוד לצדי, "מה תרצה לעשות, היונג?"

גישתו החיובית והשמחה חזרה. אני כבר מתחרט על בחירתי. אני בוודאות הולך לקבל כאב ראש בגלל הגישה החיובית שלו שלעולם לא נגמרת.

השאלה ששאלתי אותו הייתה החלטה של חצי שנייה, והיא עלולה להיות הטעות הכי גדולה שעשיתי, אני שאלתי אותו שאלה שסקרנה אותי כבר זמן מה. "האם אתה אוהב מוזיקה?"

 הוא הסתכל עליי במבט משועשע, "כן, מי לא?"

"כמה אנשים מוזרים," עניתי. "האם אתה רוצה לראות משהו שעבדתי עליו זמן מה?"

ג'ימין פתח את עיניו בהפתעה שוב, "אתה מתכוון, משהו שעבדת עליו בתחום המוזיקה?" הנהנתי במהירות. "ברור! יהיה לי הכבוד."

הובלתי אותי לסטודיו שלי, עדיין חושב עם עצמי האם זה רעיון טוב או לא. בחיים לא הראיתי למישהו את העבודה והתשוקה שלי, אז למה אני מראה דווקא לפארק ג'ימין? למה דווקא הוא ולא אף אחד אחר?.

ישבתי בכיסא שלי, וגררתי לצדי עוד כיסא כדי שג'ימין ישב עליו. אף אחד לא ישב עליו כבר שנים, "הנה."

הוא יושב במבוכה בזמן שאני לוחץ על כמה כפתורים. רצועה משיר מתחילה להתנגן מיד. אני נושף ונשען אחורנית על הכיסא. קולה המלאכי של אמא שלי מגיע לאוזניי בזמן שאני עוצם את עיניי. תמונה שלה מחייכת מופיעה לנגד עיניי. היא צוחקת כל כך חזק בזמן שהיא טועה בשורה שעבדנו וחזרנו עליה ללא סוף. אני רק צחקתי איתה והמשכתי עם קטע הראפ שלי. אנחנו נהנים מהחברה אחד של השנייה בזמן שאנחנו מקליטים שיר שיצרנו יחד.

קול דבש, חדש, מצטרף לשירה של אמא שלי בפזמון, זה גורם לי לצאת מהזיכרון שלי איתה. כשאני פותח את עיניי אני רואה את ג'ימין שר ברכות לצדי בזמן שהוא בוהה בתקרה. אצבעותיו מעידות על כך שהיה קצת חרד, אבל הקול שלו לא העיד על שום חרדה. הוא ממשיך לשיר ללא כל טעות. שני הקולות משתלבים בצורה מושלמת, גורמות לעיניי להיפתח יותר ממה שחשבתי שהן יכולות.

קטע הראפ שלי מגיע, ואני שר אותו גם, העיניים שלי לא עזבו את ג'ימין כלל. הוא מציץ עליי בגלל שאני בוהה בו בזמן שאני עושה ראפ. הוא מסתובב, נבוך, ומתחיל להתנצל.

"סליחה, לא הייתי צריך לשיר. הייתי אמור להקשיב, אני-"

"זה בסדר, ג'ימין." אמרתי בצורה מאוד מובהרת בזמן שקטע הראפ נגמר והפזמון חוזר שוב. "אתה צריך לשיר לעיתים קרובות."

הוא נותן לי חיוך נבוך בזמן שהוא מוריד את ראשו, "אני, אה.. נהגתי לשיר עם אמא שלי יחסית הרבה."

הופיע לי חיוך על הפנים, חיוך עצוב, "כתבתי ושרתי את השיר הזה עם אמא שלי גם."

בדיוק ברגע הזה, קולה המדהים של אמא שלי מילא את החדר בזמן שהיא שרה את התו הגבוה והשיר נגמר. אנחנו יכולים לשמוע קולות של ניצחון וצחוק חמים בסוף השיר גם. שנינו החלטנו להשאיר את זה שם, כדי להדגיש שהשיר שלנו.

"אמא שלך שרה ממש יפה" הוא אמר.

הנהנתי, "היא הייתה מעולה."

דממה שלווה מילאה את החדר, עד שג'ימין שבר אותה.

"יש לך עוד שירים שיצרת?"

"לא," עניתי בגיחוך, "בגלל שאני לא יכול לשיר, האם תרצה לשמוע שיר שאני עובד עליו?"

-

"אה, היונג, תודה שאירחת אותי, אבל אני חושב שכדאי שאחזור עכשיו," ג'ימין מרכין את ראשו.

"שטויות," הנחתי את ידי על הכתף שלו, "אתה לא צריך לעזוב, רק תישאר לישון פה הלילה, זה יום שבת בכל מקרה."

הבעתו של ג'ימין הפכה למופתעת, "או.. לא, אני לא רוצה להפרי-"

"זה בסדר, פארק. אני גר לבד, אז אתה לא תפריע לאף אחד חוץ ממני. אני לא רוצה שאתה תמות מעייפות בדרך לבית," הסברתי.

ג'ימין נשך את שפתו התחתונה, "אבל.."

"רק תישאר," אמרתי. ואז הקנטתי אותו, "אני לא נושך... עדיין."

-

"אני יכול פשוט לישון על הרצפה, היונג" ג'ימין טען בזמן שבהה במיטת היחיד שיש לי בחדר. 

"הנהנתי בראשי בסירוב, "לא, לא, אתה האורח שלי. אני אישן על הרצפה"

"אבל זה לא פייר" ג'ימין אמר.

"בסדר, אז שנינו נישן על המיטה,"  הדגשתי.

התחלתי לזוז לכיוון המיטה והזזתי את השמיכה על מנת להיכנס לתוכה, ג'ימין בהה בי בהלם מוחלט, "אתה רציני?"

"כן," עניתי. "אין שום דבר רע בזה שנישן באותה המיטה. חברים עושים את זה כל הזמן."

"אז אתה סוף סוף מודה שאנחנו חברים," ג'ימין מצחקק בזמן שהוא מצטרף אליי, מנסה להיכנס מתחת לשמיכה.

אני מקלל את עצמי, ואומר "ברור שלא, אני לא עושה את הדבר הזה שנקרא חברים, פארק."

"ברור שאתה לא," הוא אמר בקלילות, "אז למה אתה ממשיך לקרוא לי פארק? אתה קראת לי ג'ימין פעם אחת כבר; למה לא לקרוא לי ככה במקום?"

"אתה משוגע, אני לא קראתי לך ג'ימין" אמרתי בזמן שכיביתי את המנורה ונשענתי אחורנית.

ג'ימין גם נשען ונכנס למיטה בצורה מוחלטת, "שמעתי אותך אומר את זה."

"אתה בטח מדמיין דברים," מלמלתי, מחביא את פניי בכרית. "עכשיו אני הולך לישון."

ג'ימין גיחך ברכות, "לילה טוב היונג."