DREAMING (Yoonmin) HEBSUB

פרק שמיני

"היונג," ג'ימין לוחש בכיתה בזמן שהוא מתיישב מולי. שוב, הילד הזה עקשן ואוהב להידבק אליי לא משנה כמה פעמים אמרתי לו ללכת. "אתה תהיה בספרייה בארוחת הצהריים?"

אנחה ארוכה יצאה מהשפתיים שלי, "כן."

אני יכול לראות שהוא מנסה להחזיק את צחוקו, "אוקיי, אפגוש אותך שם!"

-

"צריך עוד עזרה בשיעורי הבית?" אמרתי באיטיות בזמן שג'ימין מתקרב לשולחן הקבוע. אני מתכוון- השולחן הקבוע שלי.

הוא מניע את ראשו לשלילה ומחייך, "לא, אבל יש לי חדשות טובות!"

אני נותן לו מבט עייף, "אוקיי, ומהן החדשות הטובות?"

"השגתי לנו הופעה!" הוא אומר בהתרגשות. הרגשתי את הגוף שלי קופא מהמילים שלו. הופעה? הוא השיג לנו מה? "אני יודע שלא ביקשת ממני לחפש אחת, אבל מצאתי מקום קרוב לפה שחיפש אנשים שיופיעו. אבל חשבתי שיהיה נחמד להשיג לנו שם הופעה, שנתנסה קצת.

הזזתי את ראשי לשלילה, "תבטל את זה."

"מה? למה?" הוא מתיישב לידי.

"אני לא מופיע, אוקיי?" אמרתי. "אני רק יוצר מוזיקה בשבילי, זה הכול."

ג'ימין נאנח וממלמל, "זה בזבוז של כישרון, היונג. אני חושב שאתה צריך לשקול את זה."

"לא זה לא, פארק." עניתי נחרצות.

הוא נושך את שפתו התחתונה, "בבקשה היונג, הם ישלמו לנו."

אל תיתן לכסף לשלוט בך. הם אומרים שהכסף גורם לעולם להסתובב, אבל אני בכל מקרה לא זז.

"לא זה לא," עניתי בקרירות.

ג'ימין מתבכיין ומושך אותי לחיבוק שאני ממש לא רציתי או ביקשתי. הוא קובר את ראשו בכתף שלי, מה שגורם לי להיות בתוך זרועותיו בזמן שהוא נושם ונושף בעור הרגיש שלי, "בבקשה."

ואני נשבע, עשיתי את זה בשבילי, ולא בשביל פארק ג'ימין.

"כמה הם ישלמו?"

-

"פארק, תעזור לי עם זה מהר," קראתי לילד בזמן שהוא מסדר את המיקרופונים.

הוא צועד עם הפנים המאירות שלו, "איך אני יכול לעזור היונג?"

"האם תוכל לסיים להעמיד את המקלדת בזמן שאני הולך לשירותים?" שאלתי בזמן שנשכתי את שפתי התחתונה.

ג'ימין הנהן לחיוב בשמחה, "ברור היונג."

"זה יקח דקה," אמרתי והלכתי מהבמה.

שיקרתי.

צעדתי לעבר הבר, ונאנחתי בזמן שאני נשען על הדלפק. הברמן שם לב אליי ומתקדם לכיווני עם הידיים בכיסים שלו.

"האם תרצה משהו לשתות?" הוא הסתכל עליי.

נאנחתי והנהנתי, "כן, כל דבר שירגיע לחץ."

"סבבה," הוא אומר ומסתובב להכין את המשקה שלי. בזמן שהוא מכין את המשקה הוא מציץ מעבר לכתף שלו ומסתכל עליי ואז על הבמה, "האם הוא אח שלך?"

"אה?" הסתובבתי להסתכל על ג'ימין וניערתי את ראשי בשלילה עם צחוק יבש. "אה, לא, הוא לא אח שלי. למעשה אנחנו לא קשורים כלל."

הברמן מסתובב אליי, מגיש לי את המשקה ומלקק את שפתיו, "בן הזוג שלך אז?"

"מה?" נחנקתי ואז ניערתי את ראשי לשלילה. "אנחנו לעולם לא נהיה יחד."

"וואלה? חבל.. הוא ממש חמוד." הוא משיב לי.

הסתכלתי על הברמן לפני שהזזתי את עיניי להסתכל אל עבר הבמה, לג'ימין. הילד ממלא את המשימה שנתתי לו בשמחה, וחוזר לסדר את המיקרופונים. זה נראה כאילו הוא ממלמל לעצמו, שמתי לב לזה הרבה למען האמת. אחרי שהסתכלתי על ג'ימין החזרתי את המבט שלי לברמן ושמתי לב שהוא מסתכל על ג'ימין ואז עליי.

"מה?" אמרתי והסתכלתי על המבט המאשים שלו.

הוא מגחך, "אתה לא צריך להיעלב. הבנתי שאתה כנראה לא הומו או משהו כזה."

שתיתי את השוט וגילגלתי את העיניים שלי, "למען האמת אני בי, אני לא חושב שאהיה מסוגל לראות את ג'ימין ככה. הוא הילד הזה שעוקב אחריי כל הזמן וקורא לי החבר שלו."

"אז לא אכפת לך אם אציע לו לצאת?" הוא שאל אותי עם חיוך.

הסתכלתי עליו במבט יבש, "ברור שיהיה לי אכפת. אמנם הוא יכול להציק לי עד המוות, אבל הוא עדיין ילד נאיבי."

"תירגע," הוא צחק בגלל התגובה המוגזמת שלי. "אני בחיים לא אעשה משהו לילד הזה. אני רק צוחק איתך."

"אחלה."

"השם לי זה נאמג'ון," הוא הציג את עצמו עם חיוך מקסים. "מה השם שלך?"

"לא העניין שלך," עניתי בקרירות והעברתי לו את כוס השוט הריקה יחד עם התשלום. צעדתי חזרה לעבר ג'ימין.

הילד מסתובב ומחבק אותי חזק. אני עומד לנזוף בו בזמן שהוא מסתכל עליי וקופץ בהתרגשות, "סליחה היונג! אני פשוט ממש מתרגש ולחוץ שקצת נסחפתי." העיניים שלו נצצו אך נעלמו במהירות בגלל שחייך.

נאנחתי באכזבה. מנסה להתעלם מחיוכו של נאמג'ון, נגעתי בכתפו של ג'ימין ואמרתי, "זה בסדר. פארק. בוא נסיים להעמיד הכל."