פרק 38

845 32 6
                                    

מאט
אני גומר בתוכה.
החזה שלי עולה ויורד בקצב משוגע, אני מתנשף בכבדות ומחזיר אלי אוויר.
אני מוציא את האיבר שלי מרומי ומנגב את הדמעות.
לא תכננתי לבכות. ובמיוחד שלא ליד רומי.

משהו בי התפוצץ והשתחרר במכה אחת.
״מאט?״ היא ממהרת לשאול ולקום גם כן, אני מוציא את הקונדום מהזין שלי וקם מהמיטה.
אני מתקדם במהירות אל השירותים כשקור תוקף את גופי.
אני זורק את הקודם לפח הקטן שיש ליד האסלה וחוזר אל רומי.
היא שוכבת בצד השמאלי של המיטה, השמיכה מכסה את גופה הקטן והיפה.

״הכל בסדר? עשיתי משהו לא טוב?״ היא ממהרת לשאול עם מבט לא מובן שעל פנייה.
״היית מעולה רומי.״ אני נכנס יחד איתה לשמיכה.
אני מקרב אותה אלי צמוד ונאנח בשקט.

***
״על מה אתה חושב?״ היא מלטפת את הזרוע היד שלי בעזרת הציפרוניים שלה.
״אנחנו צריך לעזוב עוד השבוע.״ אני אומר באנחה שקטה. ״אני יודעת את זה. אבל לאן?״ היא שואלת עם גבות מכווצת.
״רומא.״ אני אומר ללא חשיבה, ״רומא?״ היא חוזרת על התשובה שלי.
״כן רומא עד שנמצא באנגליה בית.״
היא מעלה חיוך קטן וממשיכה ללטף את ידי.

״ומה עם טיילר ואליסון?״ היא שואלת ושוכבת על הבטן ומסתכלת עלי.
״הם אמרו שהם ישארו שם עד שהצב ירגע.״
״הם יצטרפו אלינו רק אם ירצו, אבל הכי בטוח שהם יהיו רחוקים מאיתנו לזמן מה.״ אני מוסיף ונוגע בשיערה.

״אל תדאגי בקשר לזה, את תמצאי לך עוד אנשים.״
אני מנחם אותה בחיוך קטן וממהר לעטוף אותה בחיבוק צדדי.
״ואת תתחילי ללמוד משפטים אחרי שתסיימי ללמוד. אם תרצי ואת עדיין בעניין של משפטים אשלח אלינו מורים פרטיים וילמדו אותך תוך זמן קצר.״

אני מעלה אופציה, ״אפשר גם סתם להיות ביחד.״
היא אומרת ומעבירה את אצבעותיה בקעקועים של החזה שלי.
אני מחייך לעצמי כרומי לא שמה לב לזה, משהו בה באמת טוב.
לא שחשבתי אחרת או לרעה, בחיים לא היה איתנו קשר עד השנה הזאת.
אחיה, כריס. פתח עסק משלו ועזב אותי ואת אביו
אה כן וגם את אחותו רומי.

כמובן שנתתי לו לעזוב את העבודה שלו כשהוא עבד איתי ועם המשפחה שלי והלך עם עצמו לעשות עסקים לבד.

ואז רומי נכנסה לתמונה, חשבתי שהיא יכולה להיות קלף כלשהו ולהחזיר את כריס אלי.
הוא היה בין העובדים הבודדים שעשו את העבודה שלהם כמו שצריך.
רומי הזכירה את סופיה בכלכך דרכים שלא חשבתי לחשוב עליהם, משהו בהתנהגות שלה ושל סופיה והאופי דומה מאוד.

״אני יכולה לשאול משהו?״ רומי מרימה את עיניה ומביטה בי.
אני מהנהן לעברה בחיוב ומחזיר לה באותו המבט.
״מי יודע על הסיפור?״
אני נאנח בשקט, ״טיילר מקדס אבא שלי. כל הצד המשפחה שלי ו..-״
אני עוצר את עצמי, לא כדאי לי לפתוח את הפה שלי ולהגיד עוד דברים.
״ו?״ היא חוזרת על עצמי ואני מביט בה, ״וכריס.״ אני משחרר אנחה וממשיך לגעת בשיערה הרך.
״הבנתי.״ היא קמה מהמיטה ומחפשת את התחתונים שזרקתי לרצפה מקודם.
״לאן את הולכת עכשיו?״ אני שואל ומתרומם מהמיטה ולוקח את התחתוני הבוקסר שלי מהמיטה.
אנחנו מתלבשים ומסדרים את המיטה יחד.

״אל תדאגי בקשר לדם מותק, זה טבעי.״ אני מרים את עיניי לעברה והיא מהנהנת כשהיא מסתכלת על הכתם הקטן שיש על הסדין הלבן.

״את רוצה לאכול משהו?״ אני שואל בחצי חיוך והיא מחזירה לי בחיוך יותר רחב.
״לא יודעת. אני מרגישה מוזר.״ היא מודה ברגשותיה ומתיישב על המיטה.
״מתי אנחנו אמורים לעזוב?״ היא שואלת בגבה מורמת.
״הזמנתי לפני שבוע כרטיסים למחר.״ אני מתחיל לצחוק כשאני אוחז בוויסקי.
היא פוערת את עיניה ומנידה את ראשה לשלילה.
היא שולחת לעברי מבט שלא מאמין ולא סומכת על מילותיי.
״ומה עם כריס?״ היא ממהרת לשאול, ״אל תדאגי בקשר לזה. אם הוא ינסה לחזור אלי הוא אהיה מתחת לאדמה מותק.״ אני מצביע עם האצבע המורה שלי על הרצפה והיא מגלגלת את עיניה כתשובה.

״אני לא מאמינה לך. הוא לא יחזור כלכך מהר.״ אני דופק מבט משושע לרומי על המשפט המטומטם שהיא אמרה.
״רומי קדימה לכי לארוז. תארזי בגדים ליומים ודברים חשובים.״
״רק יומים?״ היא מכווצת את מצחה בחוסר הבנה ואני מהנהן, ״את לא תרצי לעשות איתי שופינג במילאנו ורומא?״ אני מחייך לעברה חיוך מאולץ ואמיתי והיא במהירות מתקדמת במהירות אל חדא השינה שלה.

אלוהים אדירים, היא באמת נערה מסחררת.
היא הצליחה להפוך אותי לאדם חדש ללא הבנה מהצד שלה.
משהו בה גרם לי להיפתח מחדש ולהרגיש שוב את מה שהרגשתי עם סופיה.
הפעם זה לתמיד. אשמור עליה כאילו היא בתי הקטנה, יהלום היחידי שנמצא בידי בעולם הזה.
הנסיכה השמורה שלי, אתנהג בשבילה כמו נסיכה אמיתית, אוהב אותה באמת ואנסה לתת הזדמנות לעצמי ולנפש שלי.

אני יודע שזה לא אהיה קל, בכל זאת אני מתאבל על המוות של סופיה כבר שנים.
החמש שנים האלו עשו אותי מחדש, ואני לא מדבר רק עם הנפש ומה שבפנים, אלא גם חיצוני.

המראה שלי נהיה שונה, השיער והתספורות שהייתי עושה
והלבוש הפחות אלגנטי, אם זה להשים כל היום קפוצונים וגקטים גם כשהיה קיץ בחוץ ואם זה גם ההתנהגות והאופי ששיניתי לי.
וכן אני ידוע הייתי אנוכי וחסר רגשות בכל החמש שנים האלו, לא חשבתי שאני אתשנה בגלל רומי

אבל זה הפך אותי לאדם יותר טוב.

בפעם הראשונהWhere stories live. Discover now