פרק 20: זאב בודד

1.4K 48 3
                                    

                              רומי
אני יוצאת משדה התעופה ואני מתקדמת במהירות אל כריס,אחי. הוא מתקדם אלי במהירות ועוטף אותי בזרועותיו.

כלכך התגעגעתי אליו. אני שואפת את ריחו הגברי שתמיד אהבתי לתוך אפי. ״רומי, כלכך התגעגעתי אליך.״ הוא לוחש לתוך אוזני ומנתק את החיבוק.

למרות שכואב לי. ולמרות שאני חייבת להמשיך לטפל בפצעים שלי, זה עדיין לא אומר שאני לא יכולה להתחבק עם אחי.

״איך היה שם? המשטרה עצרה אותכם במקסיקו?״ שאל כריס במהירות ואני מנידה את ראשי.

אולי עצרו את מאט, אבל אותי לא.

***
מאט
אני,טיילר ואבא.
כרגע אנחנו יושבים וחושבים בחדר העבודה של אבי לזמן מה עד שנחזור לביתנו.
רגלו של אבא התחילה לקפוץ מכעס. ידיו היו על פניו והוא פלט אנחה כבדה. ״אני לא מבין בן..״
הוא לוחש. ״פאקינג נערה.״ טיילר משלים את מפשט של אבא.

בן זונה. בן זונה. כשהחזרתי את רומי למלון אחרי החטיפה טיילר ואליסון חזרו שיכורים ומוסממים למלון. נכנסו לחדר שלנו והתחילה לפלוט לרומי על זה שהיא חזרה ושהיא בסדר ועד כמה שהם התגעגעו אליה.

״מה אתה רצית שאני אעשה אבא? אני יודע שהמשימה לא הושלמה. אבל לא יכולתי להשלים אותה בזמן.״ אני אומר בקרירות.
״אתה פשוט לא מבין מאט.״
אבי מניד את ראשו לצד-לצד. ״סופיה לא תחזור אף פעם בחזרה אליך שוב.״
״היא לא תשוב לעולם.״
אבא מרים את ראשו אלי. ״זה שאתה לא יודע איך להתגבר זה לא אומר שאתה יכול לסכן את רומי בשביל ניחום מזויין.״ אבי מסנן בכעס וקם על רגליו. ״בן אתה פשוט לא מבין. האבל הזה יגרום למוות שלך. לפחות תעריך את העובדה הזאת שהבאתי את המשפחה של רומי איתי לכאן.״ אבא אומר כקול מעייף ויוצא מהחדר יחד עם טיילר.

אני נשאר לבד בחדר ובוהה בקיר.
***
המשפחה שלי רצתה לקחת את המשפחה של רומי לסיבוב בעיר, ללכת למסעדות שלא יצא עדיין לאכול בהם בעבר, להכיר את האזור ליתר ביטחון.

לא ללכת איתם,להסתכל על הפנים של אבי כאילו הוא לא פלט מהפה שלו דברים כלכך רעים.
האם להיות כנה,הוא צדק במשהו..
האובדן הזה עוד יהרוג אותי,מבחוץ ומבפנים וזה לאט לאט מתחיל להשפיע עלי.

אני פוסק את מחשבותיי לרגע כשאני שומע רעש שבא מהסלון.
מי לעזאזל נמצא בבית? ״מאט!״ אני שומע את קולה של רומי, ״תוכל לבוא לרגע?״ היא שואלת בקול רם מהסלון. אני נאנח ומתקדם אל הסלון.

כשאני מגיע לסלון אני מבחין ברומי, שיושבת
על השטיח הגדול ומתעסקת במחשב הנייד שמונח על השולחן הקטן.

״מה קרה?״ אני שואל בדאגה, ״תוכל לחבר לי לאינטרנט של הבית?״ היא שואלת בשקט, אני מהנהן במהירות ומתיישב לידה בשטיח.

בפעם הראשונהTahanan ng mga kuwento. Tumuklas ngayon